- מנהג מימי הראשונים
מנהג ה'חומש סעודה' יסודתה בהררי קודש, וכבר הובא מנהג זה בספרי הראשונים. בספר אורחות חיים מלוניל (ח"ב סי' ג') כתב בזה"ל: "כשמתחיל ללמוד תורה, מתחילים בתורת כהנים בספר ויקרא, ועושין לו סעודה של שמחה לפי שדומה לאביו כאילו מקריבו להר סיני". ובמחזור ויטרי (ח"ב סי' תק"ח): "…ומעלה אני עליהם כאילו הקריבו דמו וחלבו על גבי המזבח, ולפיכך צריך לעשות לו משתה כיום שמלוהו ונתמעט דמו".
- אחרי תפילת מנחה בשבת
"נהגו קהילות ישראל לאורך הדורות, וגם במדינת פולין וגאליציע ועוד, כשהגיע הילד לגיל חמש שנים והתחיל ללמוד חומש, כשהיו מתקבצים בשבת אחה"צ לתפלת המנחה, אחר התפילה היו מעמידים את הנער המתחיל על כסא, ואחד שאלו בקול רם: וואס לערנסטו אינגעלע? (מה אתה לומד בני?) וכן הלאה כסדר הנהוג" (בלשון חסידים).
- תשלומין לברית מילה
סיפר הרה"ח רבי חיים שלום שווארץ ששמע מאחד היושבים בבעלזא, מעשה בילד כבן חמש שנים שראשו לא הצליח לקלוט את הקריאה והנקודות, ונכנסו הוריו לאדמו"ר רבי אהרן מבעלזא זצ"ל לבקש עצה וברכה. שאלם אם בסעודת ברית המילה שלו נתנו לקהל המשתתפים בסעודה בשר בהמה, ואבי הילד ריענן זכרונו ואמר שכלל לא הגישו בשר. נענה המהר"א זצ"ל ואמר: עדיין יכול הינך לתקנו בחומש סעודה (בירורי חיים ח"ג עמ' תתקיג).
- מה מברכים את הילד
במחזור ויטרי (שם) כתב: "והנהנה מסעודתו חייב לברכו ולומר: 'המקום יאיר עיניך בתורתו', כדרך שמברכין אותו בקבלת מילה, שאומר כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה". ובארחות חיים מלוניל (שם) כותב על מנהגם: "ואח"כ היה אביו סומכו ומביאו לפני כל זקן לברכו שיזכה לתורה לחופה ולמעשים טובים וכל מי שהיה בעירו גדול ממנו, הוא עומד ממקומו ועומד לפני הגדול, והיה משתחוה לפניו שיתפלל בעדו".
- ה'חומש סעודה' של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין
שח הרה"ק רבי ישראל מרוזין להרה"ק רבי יצחק מווארקא זצ"ל, שאינו מרגיש שום חטא למה באה לו הגזירה לישב במאסר, אלא רק בכך, שכשהייתי ילד קטן בן חמש שנים ערכו את סעודת ה'חומש סעודה' ואמרתי דרשה כנהוג, ובשכר שאמרתי יפה ציוה המלמד שאעמוד על השולחן וכל הילדים יעברו לפני ויאמרו 'גוט שבת', ונהניתי מזה, לכן אחשוב שבגלל זה בא גזירת המאסר (נר ישראל ח"ד עמ' שמא).
(מתוך הספר 'עת לשמוח', מהרב יעקב שלמה שיינברגר)