השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
למה אסור לרוץ בשבת?
אדם שמתענג בקפיצה, האם מותר לו לקפוץ בשבת? ומה יעשה אדם שצריך לדלג שלולית מים בשבת? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן ש"א סעיף א' – ו' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
הסעיפים הראשונים בסימן ש"א עוסקים בעניין 'שלא יהיה הלוכך בשבת כהלוכך בחול', כתוב בפסוק 'וכבדתו מעשות דרכך', ולמדו חז"ל מזה, שההילוך של שבת צריך להיות שונה מההילוך של ימות החול, ואסור לרוץ בשבת, או לפסוע פסיעה גסה אא"כ אין לו אפשרות אחרת, או לדבר מצוה, ופסיעה גסה היא יותר מאמה, ומביא המשנה ברורה, שבאדם בינוני המרחק בין שתי הרגליים הוא חצי אמה, ועוד, כף הרגל היא חצי אמה, סה"כ אמה, ואדם שרגליו יותר גדולות, יכול לפסוע יותר משיעור זה.
בחורים המתענגים בקפיצתם ומרוצתם מותר, כיוון שזה עונג בשבילם, וכן מותר לרוץ כדי לראות כל דבר שמתענג בו, ואדם שיש מולו אמת המים, מותר לו לדלג ולקפוץ כדי להגיע לצד השני, ואפילו אם היא רחבה שלא יכול להניח רגלו הראשונה לפני שיעקור השנייה, ועדיף שיקפוץ מאשר להקיף שמרבה בהילוך, ומאשר לעבור בתוכה כיוון שיש בעיה של סחיטה.
כאשר הולך לדבר מצוה כגון להקביל פני רבו, עובר אפילו בתוך אמת המים, ואע"ג שיש חשש סחיטה, אומר השו"ע, שיעשה שינוי בכך שלא יוציא ידו מתחת חלוקו כדי שלא יבוא לידי סחיטה, וכן אסור לעבור עם סנדלו במים, כיוון שלא יכול להדקו ולקושרו יפה, חוששים שמא יפול לו הסנדל, ויטלטל אותו.
אדם שהולך לדבר מצוה, ועבר בתוך אמת המים וקיים את המצוה, מותר לו לעבור בה גם בחזרתו, כי אם לא נתיר לו לחזור, הוא גם לא ייצא לדרכו ויפסיד את המצוה, אבל אם הלך לשמור פרותיו, מותר לו רק לעבור באמת המים בהליכתו, אבל לא בחזרתו, כיוון שבזה חז"ל לא חששו שאם לא נתיר לו לחזור, הוא לא ילך לכתחילה, כיוון שמשום הפסד ממונו, אדם דואג יותר, ועוד, שחז"ל לא חששו כ"כ להפסד ממונו כמו שחששו לביטול דבר מצוה.