"כשאנו אומרים בקדושה: ממקומך מלכנו תופיע ותמלוך עלינו כי מחכים אנחנו לך, הרי אנו מדברים כזבים לפני הקב"ה, כי אין הדבר כן באמת, כי הלא לא ניכר כלל עלינו שהננו מחכים, והראיה – שאיננו מוכנים כלל לביאתו, (כי לשון 'מחכים', משמע שהננו כבר מוכנים מצדנו, ורק אנו מחכים לביאתו).
ועל כן, אם אנו רוצים באמת ובתמים שיבוא אליהו הנביא אלינו במהרה, צריכים אנו להיות מוכנים לפני יום בואו, בתורה ובתשובה, ואז בצדק נוכל לומר כי 'מחכים' אנחנו לך, כי הלא אז יהיה ניכר שהננו מחכים. וכיון שנחכה, בוודאי בא יבוא ולא יאחר, וכמאמר הנביא: חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר, שֶׁמשמע, אם תחכה לו – בוא יבוא תיכף ולא יאחר.
וכפי המעשה ששמעתי על גאון אמיתי אחד בדור שלפנינו, שחפצה עיר אחת לקבל אותו לראב"ד בעירם, ולא רצה לקבל עליו משרת הרבנות. וכשבאו שני שליחים ואמרו לו: "רבינו, יֵדע הוד כבודו כי שלושים אלף יהודים ממתינים לביאתו" – כששמע דבריהם אלו, אמר להם, אם כן הדבר, אני מקבל, ותיכף לבש בגדיו לילך אתם".
[ליקוטי אמרים פרק יא בשינויים קלים]