יום שלישי ל' בשבט תש"פ
איזה 'עיסוק' מונע מבצק להחמיץ?
הבצק לְמַצּוֹת, כל זמן ש'עוסקים' בו, אף במשך זמן רב, אינו מחמיץ. ו'עיסוק' זה פירושו – לישת הבצק, עיסויו, גלגולו, דחיקתו, והכאה על גביו. והחימוץ אינו נמנע אלא בשטח הבצק שבו עוסקים, ולכן חובה לעסוק בבצק מכל עבריו.
ולכתחילה, אסור להניח את הבצק ללא עיסוק אפילו רגע אחד, אך בדיעבד אינו אסור אלא אם שהה ללא עיסוק במשך 'שיעור מיל', דהיינו 18 דקות, שהן משך הזמן הנדרש להליכה של 'מיל' (960-1,152 מטר, לשיטות השונות).
ואם הבצק שהה כך 18 דקות, אך פחות מ־22.5 דקות – יש אומרים שניתן להקל בכך, משום שיש הסוברים ששיעור מיל הוא 22.5 דקות; ויש חולקים.
[שו"ע תנט, ב, משנ"ב יב, וביה"ל ד"ה הוי; ביאורים ומוספים דרשו, 11 ו־15]
בצק לְמַצּוֹת שהוחל ב'עיסוק' בו והונח לרגע אחד ללא עיסוק – האם נאסר לאלתר?
בהמשך לאמוּר: בשולחן ערוך כתוב, שלאחר תחילת ה'עיסוק' בבצק לְמַצּוֹת, הוא מחמיץ אף כאשר מניחים אותו ללא עיסוק רגע אחד.
המשנה ברורה מפרש את דבריו כפשוטם, אך מוסיף כי יתכן שהחימוץ אינו מתהווה לאלתר, אלא לאחר שהייה כלשהי, והוסיף, כי לדעת הרמ"א, יתכן שהבצק אינו נדון כחמץ אלא במקרה שהובחן כי התחמם.
אולם, החזון איש מפרש, שהבצק אינו נחשב כחמץ לאחר רגע אחד ללא עיסוק, אלא שלאחר תחילת העיסוק, קיים חשש שהבצק יחמיץ אף בטרם שיחלוף 'שיעור מיל' (ראה לעיל), ולכן יש להקפיד במיוחד שלא להניחו אפילו רגע אחד ללא עיסוק, אך בדיעבד אין לאוסרו אלא כששהה שיעור מיל.
[שו"ע תנח, ב, משנ"ב יח, וביה"ל ד"ה ואחר; ביאורים ומוספים דרשו, 21]
באיזה מקרה נחשב בצק כחמץ אף כשלא שהה 'שיעור מיל' ואין בו שום סימן חימוץ?
כאמוּר, בצק לְמַצּוֹת ששוהה ללא 'עיסוק' במשך 'שיעור מיל', מחמיץ. אולם, ישנם שני סימני חימוץ, שאם אחד מהם הופיע על פני הבצק הריהו נאסר אף כאשר לא שהה שיעור מיל. האחד – סדקים, והשני – 'הכסיפו פניו', שפירושו התחלפות צבע הבצק לְלָבָן, במידת לובן של פני אדם שהחוויר ו'עמדו שערותיו' מרוב פחד.
ואף אם אחד הסימנים הופיע רק בחלק מהבצק, כולו אסור. ויתֵרה מזו – אם החלו בלישת שני בצקים בבת אחת, ועל פני אחד מהם הופיע אחד הסימנים, נאסר גם הבצק האחר. ושני סימנים אלו אוסרים את הבצק באכילה ובהנאה, אך בבצק שהופיעו על פניו סדקים, ישנו גם חיוב 'כרת'.
[שו"ע תנט, ב, ומשנ"ב כ]