מספר בעל המעשה: "שמונה שנים אני מדליק נרות חנוכה בביתי הפרטי. שמונה שנים שבהן אין סביבנו מצהלות ילדים ושירתם. רק אני והיא. ניסיון הציפייה הוא לא קל בכלל. הוא מעמיד אותנו בפני מצבים מורכבים. בפני אכזבות שוברות לב. אבל אנחנו לא מסכנים ־ אנחנו מתמודדים. חלק נכבד מההתמודדויות הוא למיין את כל הסגולות והעצות שמניעות חדשים לבקרים. כבר שתינו מיץ מרימונים שנתלו בחג הסוכות. אכלנו שקדים מרים ודודאים. ונסענו לכל מיני קברים ידועים ושאינם. בין הסגולות הרבות שקיבלנו הייתה אחת קשה לביצוע. כמעט בלתי אפשרית: יש להדליק את נרות החנוכה בשמן זית מהסחיטה הראשונה של כל זית שנעשתה על ידי יהודי שומר מצוות. ללא חשמל כלל: שמן זית שנסחט בבית בד קדום. ממש כמו בבית המקדש. הייתי צריך מישהו שייצר עבורי את השמן היקר. לא ידעתי עדיין איך אעשה כזה דבר. רק ידעתי בבירור שאני לא מתכוון לשתף את אשתי בכל התהליך. גם כך קשה לה. ואם בסוף לא אצליח ־ הלב שלה יישבר עוד. רציתי לחסוך ממנה כאבי לב ועוגמת נפש.
"אחרי חיפושים קיבלתי את כתובתו של יהודי כבן שישים. שחי בבקתה מבודדת בהרי יהודה. ובביתו אין טלפון או חשמל. מסביב תרגולות ועזים. בגינת ביתו ירקות. והוא עצמו נראה כאילו יצא ממערה קדומה. הוא הסכים להכין לי את שמן הזית. זה ארך כמעט יום שלם. הגעתי הביתה מותש ומלוכלך. אבל מאושר. עם בקבוקון קטן המכיל שמן זית זך ־ ממש לפי הוראות הסגולה. הצפנתי אותו בוויטרינה. בערב חנוכה אני פותח את דלתות הזכוכית. מחפש אחריו – והוא איננו. מתחיל להתרוצץ ברחבי הבית. אשתי שואלת מה קורה. ואני שואל אם ראתה בקבוק קטן עם פקק אדום. מלא בשמן. 'אה. היא עונה באדישות. למה לא אמרת? ראיתי את הבקבוק הזה כשהברקתי את החנוכייה. מלא בנחל עכור. כמו שמן מקולקל. וזרקתי אותה.
"כמעט התפרצתי עליה בכעס. אבל בכוחות עליונים עצרתי את עצמי. הכנתי את הפתילות והשמן להדלקה. ויצאתי החוצה בסערה. מבולבל ועצוב. כל השנים אני משתדל להתחזק. לאסוף את עצמי. לדבר דיבורי שמחה ואמונה. אבל עכשיו ־ לא קשות. לא חזק. נכנסתי לבית כנסת קטן של ישישים תימנים והתרסקתי לרסיסים. בכיתי כמו ילד קטן. ואמרתי לה': למה. ריבונו של עולם. מה כבר רציתי. סגולה לבנים. הבה ל׳ בנים. המפתח של החיים בידך. ידעתי בבירור שרק הוא יכול להושיע אותנו. החלטתי שאת הזמן שהקדשנו לסגולות נקדיש לעשיית חסד.
"על התאומים שנולדו לנו פחות משנה לאחר אותם ימי חנוכה אומרים לנו: 'אלו ילדים עם אור על הפנים*״.
אם הדרך מקץ תשפג