ישנם אנשים שחוננו משמים בכישרון מיוחד בתחום מסוים . כישרון, המאפיל על כל הסובבים אותם. אנשים כאלו צריכים להיזהר ביותר בשעה שהם משתמשים בכישרון הזה, שחלילה לא ייפגע מאן דהו כתוצאה מכך.
אבי מורי זצ"ל היה גאון מופלג במידה זו של שמירה על כבוד הזולת, ומיוחד בעניינים שבין אדם לחברו, עד שלא ניתן לתאר את מידת זהירותו בכך כלל.
הוא היה מחונן בכישרון דרשנות בקנה מידה עולמי. בכוחו היה לדרוש בלילה אחד חמש דרשות שונות, כל אחת בנושא אחר, ובכל דרשה היה מחדש חידושים ורעיונות נפלאים, כמעיין המתגבר ממש. את ספרו "תפארת יחזקאל", על שני כרכיו, לא כתב בעצמו. בשנתו האחרונה ישב לידו אחיו, הגה"צ ר' יוסף זצ"ל, וסרט הקלטה בידו, ורשם את הדברים היוצאים מפיו.
שמו הטוב הלך לפניו כנואם בחסד עליון. בכנסים רבים הוא הוזמן לשאת דברים, והודעה על כך התפרסמה ברבים. מחמת זהירותו המופלגת בעניינים שבין אדם לחברו, כאשר הבחין כי לצידו הוזמנו רבנים נוספים, מבוגרים ממנו, או ראשי ישיבות ויושבי על מדין, שלא חוננו בכישרון הנאום, נהג לותר על הופעתו, ונמנע מלדרוש כדי שחלילה לא יפגע במעמדם.
פעם נקרא לנאום במקום מסוים, ובטרם יצא ישב עם אחי, וסדר לפניו את תוכן הדברים שברצונו לדבר שם. בסוף דבריו אמר רעיון מסוים. כששמע זאת אחי העיר לו בדרך כבוד: "אמנם מדין כיבוד אב אסור לי להעירך, אך מאחר ובחרת לומר לי את הדברים, נראה כי ברצונך שאעיר לך את הערותי, ויש לי תפקיד כאן, לכן אני אומר שהקטע האחרון הוא בעיני כקוץ באליה משובחת. אם תאמר את הדברים הללו, אתה מעמעם את כל הזוהר והיופי של הדרשה".
אבי זצ"ל האזין להערה, ולא ענה לו כלום.
בשעת המעמד, כשקם לדבר, דרש את הנאום כולו, בתוספת החלק האחרון שאותו שלל אחי. כפי שחזה אחי, התוספת הזו עמעמה את זוהר דבריו. אני, שהייתי ילד קטן, עודני זוכר ששמעתי אנשים מדברים ביניהם, למה היה צריך ר' יחזקאל לקלקל את דבריו בקטע האחרון בדרשה? הלא הנאום כולו היה נאה ויפה כל כך…
לאחר מעשה לא עצר אחי כוח, ושאל את אבי, מדוע באמת היה חשוב לו להוסיף את הדברים הללו. ענה לו אבי זצ"ל: "לצידי ישב באותה עת רב אחד מזקני וחשובי רבני ירושלים, גדול מאד בתורה ובהוראה, אך אינו איש דברים. אותי כיבדו לשאת דברים אחריו. אילו הייתי מסיים את דברי בלי לעמעם את יפים, עלול הייתי לגרום לו חלישות הדעת ועגמת נפש – איך אברך צעיר ממנו מיטיב לנאום כל כך. מחירה של פגיעה כזו בכבודו של רב ישיש ממני אינו שווה לי מאומה". אלו נקודות רגישות ועדינות ביותר.
(מתוך ספר כבודם של ישראל)