"וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק" (כ"ד, ד')
נתבקשתי פעם מבחור אחד לשאול את פי רבנו החזו"א זצ"ל אודות הצעת שידוך עם בת ישראל ממשפחה טובה ועשירה, אשר אביה גם מוכן להחזיק ולכל אותם כמה שנים לאחר החתונה, וכאשר שאל הבחור את הנערה אם לאחר תום הזמן שאביה יכלכל אותם היא תדרוש שהוא ייצא לעבוד לפרנסתו, היא השיבה לה לו שהיא מסכימה "להקריב קרבן" עבור התורה שיוכל לשבת ללמוד , ושאלתי את פי רבינו החזו"א מה דעתו על שידוך זה, והשיב לי "אם אצלה זה נחשב כ"קרבן", אין זה זיווג לבן תורה אמיתי", וביאר שבן תורה צריך אישה שמאושרת בשותפותה בתורת בעלה, ואיננה מסתכלת על לימוד התורה כהפסד וכהקרבת "קרבן".
*שמעתי מפי רבינו החזו"א בשעה ששאלוהו איזו מעלה בחור צריך לחפש ולבדוק היטב שנמצאת בכלה שמציעים לו, שיש לבדוק ולחקור שני דברים, ראשית אם היא זהירה בכיבוד אב ואם, ושנית אם איננה עקשנית. (שכן אם היא נכנעת ואיננה עקשנית על דעותיה, היא תלך אחר בעלה ותעשה כדעתו ברוחניות ובגשמיות).
* סיפר לי יהודי ששאל את רבינו החזו"א שהוא מחפש חתן לבתו, והציעו לו בחור ששמע עליו שהוא ת"ח אבל אינו יודע אם הוא ירא שמים, ואין לו דרך לברר זאת, ושאל את החזו"א כיצד יברר זאת, והשיב לו החזו"א שלברר אם בחור ירא שמים זהו דבר קשה, אך לבינתיים שילך לישיבה ששם לומד הבחור, ויתבונן איך הוא מתפלל, ובזה יראה כמה יראת שמים יש לו.
* שמעתי מפי רבינו החזון איש זצ"ל אודות בחור אחד שהציעו לו שידוך מסוים עם בעלת תשובה מצוינת במעשה ויראתה אשר מוסרת נפשה לחיי תורה ומצוות, שאע"פ שבאופן כללי זהו פגם למי שנולד להורים שלא שמרו שבת או שלא שמרו טהרת המשפחה, אבל אם היא חזרה בתשובה וכיום היא חזקה ביראת שמים ובמצוות- וגם עדיפא מבת אחר כמותה, לא ידחה אותה, ואדרבה פעמים שיזדככו יותר ממי שנולד בקדושה, וגם בבן תורה אין לדחותו משום בן הנד, שבקיום התורה והמצוות רוחצים הפגם.
* שמעתי מרבינו החזו"א זצ"ל ששאלו אותו, "הרי אמרו חז"ל אמר להם הקב"ה לישראל, בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתה עוסקים בתורה- אין אתם נמסרים בידו",וא"כ מה יעשו הנשים שאין להם עסק התורה כתבלין? והשיב: נשים יש להן צניעות, והוא התבלין הכי מועיל לגרש את היצר הרע.
* שמעתי מפי רבינו החזו"א זצ"ל לדייק מלשון הווידוי דרבינו ניסים גאון "את אשר התרת אסרתי ואשר אסרת התרתי", ותמה רבינו החזו"א שהלא להתיר את האיסור הוא יותר גרוע מלאסור את המותר, וא"כ למה פתח תחילה ב"את אשר התרת אסרתי"- אשר משמע מזה שיותר גרוע לאסור את המותר, וביאר שהרבה פעמים השורש והיסוד של מי שמתיר את האיסור הוא במה שהקדים תחילה ואסר את המותר, שעל ידי שאסר את ההיתר, הוא קיבל דמות צדיק, ובכח זה הוא הולך להתיר את האסור- ואנשים מקבלים את דבריו, שהרי מסתכלים עליו כמחמיר שאוסר אפילו את המותר, ואמר מרן זללה"ה, שכך גם בהלכות שביעית באו רבנים והחמירו יותר מכפי הדין, וחומרא זו מביאתם לידי קולא לסמוך על היתר מכירה שאין בו ממש, וטוב היה שלא היו עוקרים את מצוות שמיטה בהיתר מכירה וגם לא היו מחמירים בחומרות שאין להם יסוד.
* שמעתי מפי רבינו החזו"א זצ"ל שמי שדעותיו מקולקלים ביסודות האמונה, אפילו אם הוא שומר שבת, יש לחשוש שיינו יין נסך, שאפיקורס פוסל בשתייה כיין נסך, ובדיעות כוזבות רח"ל נכנסים לגדר אפיקורס.
אשתי הצדקנית ע"ה שאלה פעם את פי רבנו החזו"א זצ"ל אם ראוי שתשקר באיזה עניין, והשיב לה רבינו החזו"א שאין בזה איסור שקר, והיא חזרה ושאלה שהיות שמילדותה מעולם לא שינתה בדיבורה, קשה עליה לשנות בדיבורה והשיב לה החזו"א זצ"ל שאם מעולם לא שינתה בדיבורה, גם עכשיו לא תשנה.
(מתוך עלון מאמר שבועי מכון טעם ודעת לך לך ע"ט )