וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ (דברים ו, י)
מדי שנה בשנה בפרוש חודש תמוז, היה כ"ק מרן אדמו"ר ה'חכמת אליעזר' מסערט ויז'ניץ זצוק"ל, עוזב את ביתו בקרית רמת ויז'ניץ שבחיפה ועובר למשכן קדשו במרומי הר כנען בעיה"ק צפת. שם איווה למושב לו במשך שבועות ארוכים שנמשכו בדרך כלל עד תחילת חודש הרחמים והסליחות. בימים אלו היה רבנו זצוק"ל אוגר כוחות לקראת השנה החדשה העומדת בפתח והיה יוצא מדי פעם לשאוף את האוויר הצח הנושב בהרי הגליל בסביבות צפת ומבואותיה, כאשר עלי דרך היה סגל הנוכחים המצומצם זוכה להיחשף לעולם טמיר ונעלם מאורחות חייו ומהליכותיו של רבנו, מה שבימים כתיקונים לא ראו ולשמעו.
"היה זה תענוג נפלא ומרומם ביותר שלא יישכח לעולמים", שח לנו שלוחא דרבנן וציר נאמן, הרה"ח ר' מנחם אליעזר מוזס שליט"א, שזכה להתלוות לרבנו בטיולים היומיומיים משך שנים רבות ומילא את אסמיו שובע עד בלי די. "בשעות אלו של היציאה לשוח בנאות דשא, היתה רוחו של רבנו נינוחה ושלווה, או אז פתח פיו בחכמה לספר לנו זכרונות הוד משנים קדומות, מימי ילדותו בצל קדשו של זקנו מרן הסב"ק בעל 'אהבת ישראל' מויז'ניץ זי"ע, לצד גילויים רבים מאוצרותיו שהיו נחשפים רק באותן שעות נעלות במחיצתו הטהורה הבלתי נשכחת".
סיפור אחד, אפס קצהו מהים הגדול, מספר לנו הרב מוזס שליט"א:
שנה אחת רבנו העדיף לשבת בביתו בצפת ולא אבה לצאת החוצה לשאוף אוויר צח בין ההרים והגבעות. המשמשים בקודש ביקשו ממני באופן מיוחד, שאנסה להשפיע עליו שיסכים לצאת מהבית לשוח בנאות דשא, ואכן עלה במחשבתי רעיון מיוחד שעל ידו אצליח לפעול את הדבר אצל רבנו. באתי לפניו ואמרתי, שברור אצלי הדבר שאם רבנו יצא מביתו ללכת בינות ההרים יהיה לו קל יותר אחר כך להתפלל לפני התיבה בראש השנה, כך שכל פסיעה בהרים שווה פסוק במלכויות זיכרונות ושופרות… כיון ששמע רבנו את הדברים, נתרצה וביקש ממני שאקח אותו למקומות מעניינים שעוד לא היה בהם אף פעם.
למחרת היום, באתי ולקחתי את רבינו ליער פשחור הסמוך לכפר עכברה בפאתי צפת. היער הזה נותר בזכרוני מלפני שנים, כאשר זכיתי להתלוות להרה"ק ה'אמרי חיים' זי"ע בטיול במשעוליו, ובאותם ימים הוא מקום מרהיב עין ויפה ביותר, אך לא ידעתי שבמשך השנים הזניחו את המקום והוא איבד לגמרי את יופיו והדרו. ולכן, כשהגענו ליער, נאלצנו ללכת על קוצים וברקנים, והרגשתי מאוד לא נעים על כך שלקחנו את רבינו למקום כזה.
רבינו שראה את העננה על פניי, ביקש לשמח אותי קצת וכבר בתחילת הדרך פנה אלי בצחות ושאלני: "נו, מנחם אליעזר! אמרת שכל פסיעה היא פסוק במלכויות זכרונות שופרות, איזה פסוק מתאים למקום שכזה?…" השבתי על אתר בצחות: לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה… רבנו נהנה מאוד מתשובתי הקולעת ואמר לי שגם הוא חשב על פסוק זה התואם מאוד את המקום.
למחרת ביקש רבנו לנסוע להר מירון (הג'רמק) – המזדקר מעל אתרא קדישא מירון – שם יצאנו להליכה באוויר הצח בפסגה הגבוהה ביותר ורוחו של רבנו היתה מרוממת במיוחד באותה שעה. במהלך הטיול פנה אלי רבנו ושאל שוב: "ועל מקום זה, איזה פסוק ממלכויות זכרונות ושופרות אפשר להתאים?" – ורבנו המשיך והשיב מיד: "וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור", בהסבירו שרק ממקום גבוה כזה הנמצא במרומי הר הג'רמק, אפשר לצפות על כל ארץ ישראל ולראות את המקום הגבוה ביותר ואת המקום הנמוך ביותר שבה…
זכורני גם כשהתלוותי פעם לרבינו בנאות דשא בהרי הגליל, כשלצידו בנו יקירו כ"ק מרן אדמו"ר מסערט ויז'ניץ שליט"א, ובמהלך הליכתנו נאנח רבנו מאוד על צרות ישראל, וכשאחד המשמשים התבטא ואמר שצריכים לתת לרבנו 'ויטמין' טוב לחיזוק כוחותיו ולהטבת בריאותו, התבטא רבינו ואמר: 'ווילסט מיר געבן א גוטע ויטמין? געב מיר א גוטע קוויטל מיט בשורות טובות ומשמחות,… (אתה רוצה לתת לי ויטמין טוב? תן לי קוויטל טוב עם בשורות טובות ומשמחות'…)
(מתוך 'המבשר קהילות' תמוז תשע"ז)