"וצדקה תהיה לנו" וגו' (ו כה).
אמר רבי יהושע (רות רב ואתמחה ה ט) יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, עושה העני עם בעל הבית. המרוויח העיקרי במצוות צדקה הוא הנותן. כיוון שהצדקה מגינא ומצלא עליו, על הנותן להכיר טובה לעני ולתת לו בעין יפה בשמחה ובטוב לבב, ולו היה יודע האדם ערכה של צדקה, היה מתגולל באשפתות למצוא שם עני ואביון בכדי לתת לו מטבע לצדקה.
אם כן, נדרוש את הפסוק כך: וצדקה תהיה לנ"ו – רמז למצוות צדקה שהוא נתונה לנו – עבורנו ולטובתנו, לטוב לנו על ידה כל הימים. ובכן, נעשנה בחפץ לב ביותרת לב ורגש.
ועל ידה נזכה בעגלא ובזמן קריב לגאולה שלימה וכמאמר הנביא (ישעיהו א כז) ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה.
*
סיפר לי מחותני כ"ק אדמו"ר מגארליץ ארה"ב שליט"א, במעלות הצדקה של אבי מורי זצוק"ל (אבדק"ק תולדות אהרן ארה"ב) במעשה שהיה:
ידוע שאבי, אם כי זכה לשולחן של תורה הרי שלשולחן של פרנסה טובה וכלכלה לא זכה בכל עת. היה זה בשמחת נישואי אחד מבניו שיחי' ואבי זצוק"ל חילק בשעת השמחה את כל כספי הצדקה שהיו לו ולא נשארו בידיו עוד מעות צדקה לחלקם, והיה שרוי מזה בצער רב.
כשראה זאת מחותני זה יצא לאן שיצא והכין לו חבילת שטרות מרשרשות והגישם לפניו בשמחה לחלקם לכל דצריך. שמחת אבי הוכפלה וכך נמשכה שמחת החתונה.
באמצע הסעודה ראה אבי עני הפוסע לקראתו לבקשת נדבה, שמחתו על המצווה שבאה לידו לא ידעה שובע ומרוב חביבות המצווה הוציא את כל חבילת השטרות יחד ונתנם כולם במאור פנים לאותו עני שהודה לו בדיצה ובחדווה.
בראות זאת מחותני ניגש לאלתר אל אבי. 'לא כן ייעשה במקומנו לתת הכל לאיש אחד בבת אחת, כך היא דרכה של צדקה ליתן לכ"א שטר אחד, כך יספיק לכולם והכל על מקומו יבא בשלום'.
ענה לו אבי מורי, הנה כי כן ידועים דברי השו"ע (יו"ד רנז סע"ט, ומקורו במרדכי ב"ב סי' תסד ע"ב, הרמב"ם אבות פ"ג טו) שלא ייתן אדם כל צדקותיו לעני אחד בלבד, וכדברך, אך מה אעשה, 'עס האט מיר געברענט די מצווה' (- 'בער' לי לקיים את מצוות הצדקה') לכן לא יכולתי להתאפק ונתתי לו הכל בבת אחת וסמכתי על שיטת המהר"ל (חד"א ב"ב שם) והיעב"ץ (בלחם שמים אבות ג טו) שסוברים שיש עדיפות לתת הרבה לעני אחד, ולכן נתתי לו הכל. כך סיפר לי מחותני, בתוך פֶּרֶץ בכי על השגות צדקה כאלו.
עניתי למחותני שליט"א, אם כי אמנם סיפור פלא הוא, אך אין בכך 'חידוש' אצלי. בעיניי ראיתי אצלו דברים כאלו מידי שנה ביום הפורים. יהודי העיר היתה להם חשיבות להביא לו משלוחי מנות מכובדים כש'מתן שכרה' שמנה בצדם בסך מאות ואלפים, וכך והיה מתקבץ אצלו על שולחנו ביום הפורים אלפי אלפים. אך פעמים רבות לא נשאר מהם כלום. כשהיה שמח בשמחתו של יום היה מפזר לאלתר כל מה שהביאו לו יהודי המקום לעיניהם לאביונים, בכך עלתה שמחתו בכפליים והרקיעה שמים וארץ גם יחד. לא פעם ולא פעמיים אחרי שזכה ליתן התרומם ופרץ בריקוד סוער, ולא היתה נחה רוחו עד שכולם – הן הנותנים והן המקבלים – השתתפו עמו במעגל ורקדו יחד בשמחה אדירה. יהא זכרו ברוך.
*
'וצדקה תהיה לנו'. במצוות צדקה, יש לשמוח בנתינתה כאילו נתנו לעצמנו – לנו. ונאה להסמיך דברי הערבי נחל (שלח דרוש א) על הא דאחז"ל (אבות ד ב) 'שכר מצווה מצווה', היינו שמקבל כשכר תענוג רוחני של אותו מצווה עצמו, להרגיש חיות ומתיקות של המצווה. והוא מעין דמעין של שכר תענוג הרוחני שיקבל עבורו בעוה"ב.
ציון במשפט תפדה ושבייה בצדקה.