זאב פלדמן
יום שני י"א תמוז תרפ"ז. השעה: 15:07 בצהרים. רעידת אדמה אדירה מתרחשת בארץ הקודש, ומורגשת בעיקר בירושלים עיר המקדש.
"בשעה שלוש ושבעה רגעים בדיוק", נכתב למחרת ב'דאר היום', "הופתעו תושבי ירושלים השאננים ברעידת אדמה נוראה שכמוה לא הורגשה בירושלים זה הרבה שנים. אפילו הזקנים שבדור אינם זוכרים רעש קשה וחזק שניות אחדות כמו בפעם הזאת". להערכת החוקרים בדורנו, רעידת אדמה זו הייתה בעוצמה של 6.2 בסולם ריכטר (!). על אף עוצמתה, נספו בה רק שלוש מאות איש, וכולם אינם יהודים.
ההרס והחורבן היו אדירים. "בשכונת 'בית ישראל'", תואר בעיתונות התקופה, "נהרס בית הכנסת של עדת הבאגדאדים, נהרס קיר מבחוץ ומבפנים של הקומה השניה… יש להתפלא על המספר הקטן של קרבנות אדם. בהרבה מקומות יש להתפלא על הנסים והנפלאות שקרו לאנשים שנשארו חיים ושלמים. מהרבה בתי ספר יצאו הילדים רק רגעים מספר, לפני שנפל הטיח מן התקרות או מן הקורות. בבית הכנסת של הבאגדאדים שנזכר למעלה, למדו בשעת הרעש כשלשים ילד עם מורה. כשהרגיש המורה ברעש קרא לתלמידים שייצאו אל המסדרון, ורק הספיקו לצאת נפלו ונהרסו הקיר הפנימי והחיצוני. כמו כן גם מבתים פרטיים הספיקו אנשים לצאת כדקה אחת לפני המפולת".
אחד מגדולי התורה אשר זכה להינצל בצורה פלאית מנזקי רעידת האדמה, היה מרן בעל 'כף החיים' זצ"ל. וכה שח ראש ישיבת פורת יוסף, הגאון הגדול רבי יהודה צדקה זצ"ל, בעדות אישית מיוחדת אודות רעידת האדמה ונס הצלתו של ה'כף החיים':
"אני זוכר, היינו לומדים בפורת יוסף, היינו ילדים, והנה רעידת אדמה חזקה. אני תופס את השולחן, והשולחן הולך. אני מסתכל על הקירות – והקירות הולכות. קירות גבוהות של 'פורת יוסף' בימים ההם, קירות אדירות. והרחוב הולך ובא, מזעזע! אחרי כמה שניות, חזר הכל למקומו.
"והיה פלא פלאים, כל האסונות קרו אצל הערבים, שום יהודי לא מת! 'שכם' נפלה ונחרבה, ו'העיר העתיקה' כמה וכמה בתים נהרסו, ואנשים נהרגו. איפה שהיה יהודי וערבי – היהודי יצא רגע לפני רעידת האדמה הזאת, והערבי היה בפנים, ומת. פלא פלאים. אנשים כל כך התפלאו, אפילו הערבים.
"היה מהנדס יהודי אחד בלוד, רגע אחד לפני רעידת האדמה יצא מהמבנה, והערבים שנשארו כולם מתו. באו אליו שאלו אותו: 'איך ידעת שיש רעידת אדמה?!', אמר להם: 'מה ידעתי?! מאיפה אני יודע?!'. שאלו: 'איך יצאת בדיוק בזמן רעידת האדמה?!..' אמר להם: 'יצאתי, כך היה, לא ידעתי שום דבר…'.
"כל הקיר של 'שושנים לדוד' נפל, וה'כף החיים' היה יושב בעליה. באתי לרחוב 'הרב זוננפלד' ליד 'שושנים לדוד', אני רואה כל הקיר של 'שושנים לדוד' שפונה לרחוב – כולו נפל. אין 'מדרגות', אין 'קיר'. וה'כף החיים' היה בעליה, יושב וכותב. כולם פחדו: 'מה קרה? מה עם ה'כף החיים'?'…
"נתברר כי הקיר בעליה נטה, ובמקום שרבי יעקב חיים סופר בעל 'כף החיים' זצ"ל היה יושב וכותב, עמדו הקירות! כלום לא קרה! רק היה חסר 'מדרגות'. באו אנשים, הביאו 'סולם', והורידו את ה'כף החיים', תפסו אותו וירדו לאט לאט. בריא ושלם. ברוך ה', לא קרה כלום. גם ברחוב לא קרה כלום, יש ילדים עוברים, היה שם תלמוד תורה, וגם לתלמוד תורה לא קרה כלום. אף אחד לא ניקף אצבעו. זה אני ראיתי, לא איזה 'שמועה' סתם. וכל זה למה? בזכותו"…
כארבע שנים לאחר מכן, בשנת תרצ"א, הוציא ה'כף החיים' לאור עולם את החלק השביעי של חיבורו, בו מזכיר הוא את הנס הגדול: "ובשנת התרפ"ז י"א לחודש תמוז היה רעש גדול בירושלים ת"ו ובכל סביבותיה, ונהרסו כמה כותלים, ומהם נתרועעו, והיה ניסים ונפלאות שלא נפקד אחד בירושלים ת"ו, רק בכפרים נעשה הריסות גדולות, ומתו כמה גויים. לא תקום פעמים צרה. וה' שמר ישראל. והיה פלא בעיני הרואים. והאמינו בה' גם ההולכים על פי הטבע, והעידו כי יד ה' עשתה זאת".
בקונטרס החלומות, בו רשם ה'כף החיים' את חזיונותיו בעוד ליל בו נגלו לפניו תעלומות רבות וסוד ד' ליראיו, רשם את אשר נגלה לו בלילה שקודם רעידת האדמה: "י"א תמוז תרפ"ז [שמעתי אומרים מקרא זה] ה' ישמרך מכל רע. וביום ההוא היה רעש גדול, וכמה בתים נתרועעו וכמה בני אדם נפצעו, ומן הגוים כמה מתו בכפרים אשר סביב ירושת"ו, ובחסדו ית' שמר ישראל כמ"ש ה' שומר ישראל".