"לדבר בם… בלכתיך בדרך" יא יט
ו' בלק י"ג תמוז תשנ"ז. אמרתי: בחור היה אצל רבינו בעניין שיש לו כאבי ראש גדולים, ודרש ברופאים ואין להם עצה, רבינו אמר לו שילך 10-20 פעמים לים, אבל שכח לומר שהוא לומד ב'קול תורה' בירושלים, אפשר שישנה עצה אחרת?
זה נכון, ועצה של ים היא בדוק ומנוסה, בעיקרא דמילתא הרי יש 'בין הזמנים'. אך מסתמא קשה לו להמתין עד אז, כעת אין לי עצה אחרת לומר לו. אבל שיידע עוד, שהעצה הראשונה היא תפילה והים זו עצה שניה. שיעבור לזמן מה לבני ברק ויהיה כאן וילך לים. וילך לפחות עשר פעמים. החזו"א היה רבע שעה במים וחצי שעה בחול וגם הוא יעשה כך.
כ"ו שבט תשנ"ו. לבחור עם כאבי ראש אמר רבינו: הים הוא טוב מאד לזה, אבל עתה בחורף שאי אפשר ים, יש נסיבות שמועיל לזה טוש קר בבוקר על הראש. א.ה. וכן יעץ הסטייפלער ואמר שהראש מכוסה עצם, וממילא מים קרים לא מצננים, ושיניח רק הראש תחת המים ויוטב לו.
ב' ואתחנן ו' אב תשנ"ט. נכנס אברך ושאל: האם לנסוע לים אחרי ט"ב? מי שצריך וכואב לו הראש שיסע.
תפסתי את ההזדמנות, ושאלתי לגבי בחור שקדן, לא כואב לו הראש והוא מרגיש רגיל – האם זה ביטול תורה? אם רוצה יכול לנסוע.
ושוב שאלתי על בחור פלוני שקדן (שרבנו מכירו), ואביו אומר לו כי כעת בבין הזמנים ראוי לו לנסוע לים, אך הוא השיב כי אינו מעוניין, כי חבל לו על הזמן. ורבינו הגיב: צריך לנסוע זה בריא. ואדרבא מי שלומד הרבה הוא הצריך לנסוע. אבא היה לוקח אותי לים וזה היה אחרי בר מצוה, זה בריא. להחזו"א אמרו לו רופאיו שיסע לים. אחר החתונה יעשה כרצונו, אבל לפני החתונה צריך לשמוע בקול אביו.
(אין תאריך). היום הצטרפתי לרבינו בדבר חדש: בהוראות הרופאים, מיד אחר התפילה הוא יוצא להליכה באוויר ליד הים (להקל על נשימתו הקשה). כיון שהמקום הוא גם מסלול של הליכה ואנשים רצים שם להתעמלות, לפתע רבינו אמר לי: אנו רצים והם רצים.
הגלים שם מתנפצים על הסלעים, ויש שם ירוק על הסלעים אמר רבנו: הנה זו "ירוקה שעל פני המים" [שבת פ"ב].
בהליכה בחזרה שאלתי את רבינו, הרופא אומר כי ההליכה מאד חשובה לרבינו, האם יש שכר על כל פסיעה ופסיעה, או מצווה אחת של "ונשמרתם"? הגיב רבינו: למאי נפק"מ, הרי אין ברכה שנחשוב האם כל פסיעה ברכה בפני עצמה, וכאשר אני גומר הרי "ברוך שפטרני". שאלו ר' ישעי' אפשטיין: "וכי על 'מצוה' אומרים ברכה שפטרני?". הגיב: על מצוה כזו כן אומרים.
בפעם אחרת שאלתי את רבינו מה חושב בעת ההליכה? והשיב: מתי כבר אתפטר מהעול הזה.
בחור שואל, שרופאים אומרים שבני ישיבה עיניהם מתקלקלות כיון שמתנדנדים בשעת לימוד ותפילה, האם משום 'ונשמרתם' צריך למנוע מלהתנדנד? ת: שטותים.
שאלו: ענייני בריאות כולם – הכתובים בר"מ פ"ד מדעות, האם הם שייכים היום? זה רק לזמנו ולדורו.
סיפר לי רבינו: אבא אמר שאם הייתה המצאת המכוניות בזמן חז"ל, היו גוזרין לבטל המכוניות. הרי כמה נהרגו מזה, וגם חז"ל יתכן וידעו מחכמה זו – לייצר מכונית – ולא עשו כן מחמת הנ"ל.
"ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך"
רבינו שאל אותי: מה הדבר הכי קשה שאמרו בגמ' שם על התנאים 'במה הארכת ימים', הוא שאל והוא מפרק לה: ולא הרהרתי במבואות המטונפות.
ושאלתי: וכי "לא הלכתי בד' אמות בלא תורה ותפילין" לא יותר קשה? לא, הרבה יותר קשה הוא 'לא הרהרתי במבואות המטונפות'.
אמרתי פעם לרבינו: לפני שלושים שנה, כאשר מרן הרב שך היה חולה, שמעתי כי קיבל עליו ב' קבלות: לא לחשוב בלימוד בתפילה ולהיכנס לצרכי צבור. ואכן בצעירותי חזיתי איך פעם אחת באמצע 'אהבה רבה', רץ ממקומו ועיין רגע קצר בגמ' בארון ספרים וחזר למקומו.
הקבלה הראשונה יותר קשה. וגם בפתח תקוה ראינוהו כמה וכמה פעמים הולך באמצע התפילה לעיין בספר. המשיך רבינו: הרוגוצ'ובר למד בט"ב ושאלוהו מדוע, ואמר כי רוצה לטעום כי טעם גיהנום על לימוד תורה. אכן זה אמר להם, אבל הטעם האמיתי דאיתא בירושלמי שמי שלהוט אחר דברי תורה, מותר ללמוד באבלות, זה אונס. רק את זה לא יכול היה לומר על עצמו. רבינו תם הניח לכהן לשמש אותו, ושאלוהו למה, ואמר כי היום אין עבודה במקדש, ושאלוהו אם אין קדושת כהונה כיצד נושא כפיים, ושתק. וכתב הט"ז באו"ח סימן קכ"ח סקל"ט, שהטעם האמיתי כי מה שאסור להשתמש בכהן זה כי זה לצורכו, וממילא לשמש את ר"ת זה הנאתו של הכהן, ואת זה ר"ת לא יכול היה לומר.
(לקט מתוך 'כל משאלותיך')