כתוב בפרשה 'לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל', וברש"י, 'אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין', שמעתי מחכם אחד להקשות, מדוע נקט ימין ושמאל, ולא נקט 'הפכיים' אחרים, כגון אפילו הוא אומר לך 'על לילה שהוא יום ' וכיו"ב, אלא ביאורו, הבה נתבונן, הרי כששנים יושבים זה למול זה נמצא שמאל האחד כנגד ימינו של השני וימין האחד כנגד שמאלו של השני… עתה, יושב לו התלמיד למול רבו, ורבו מראה על ימינו שזה 'ימין', לעומתו נענה התלמיד, רבינו, לא כן, אלא זה שמאל, מהי האמת, על התלמיד להבין שרבו יושב ב 'מקום אחר' והוא רואה את הדברים בעין שונה, בראיה אמיתית – לפי מקומו ועליו להיכנע ולקבל דעת רבו, וכאשר יתבטל אליו יהיה אף הוא 'במקומו' של הרב, וממילא יראה את 'הימין' שהיא 'שמאל '.
ומכלל הדברים למדנו, לענין אמונת האדם, אף אם נראה לו דברים הפוכים בהנהגת ה' עמו, הרי הקב"ה ש'משמים הביט ה', ראה את כל בני האדם, ממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ' (תהלים לג יא-יב), וממרום מושבו הוא יודע כיצד והיאך יש להתנהג עמנו, ואין כאן שמאל אלא ימין…
***
עובדא נפלאה השמיע דרשן מפורסם שליט"א, מעשה באיש יהודי שעדיין לא זכה להתקרב לדרך התורה והמצוה, ומאחר שנשמת כל איש מישראל משתוקקת ומחפשת אחר 'תענוגים', וכל עוד שלא התקרב האיש לבוראו הוא מנסה להשקיט רעבון נשמתו בשטויות והבלים ללא הצלחה, אף מיודעינו ניסה להתענג, ובבהמיותו והנה אף שב"ה אין לנו כל 'השגה' בהבלים הללו, (soccer) נדבק למחנות המעריצים את ה 'משחקים' בכדור רגל מ"מ לשבר את האוזן נביא את 'עיקרי הדבר' הבא מתרבותה של יון הקדומה, במשחק משתתפים ב' קבוצות אנשים זו כנגד זו ומשחקים כילדי ה'גן' ב'הפסקה' לעיני כל הקהל הצופים בדחילו ורחימו בכל זיז וניע שלהם – את הונם ואונם ישקיעו בתפיסת כדור שוב ושוב ללא כל תכלית… וכל העם מתחברים בגופם ובנפשם עם אחת מהקבוצות, בניצחון 'קבוצתם' תשמח ותגל נפשם, ובהפסדם תאבל נפשם עליהם כעיצומו של 'תשעה באב', ובמסתרים תבכה נפשם, אף מיודעינו היה שקוע בזה ראשו ורובו, אשרינו שהבדילנו מן התועים והטועים אחר ההבל.
ויהי היום שמע אותו יהודי כי ביום פלוני ייערך משחק רבתי, וכמעט שכבר קנה כרטיס להשתתף ב'ישראל במעמדם', אלא שבאותו רגע שמע שבאותו היום אחיו יחידו משיא את בנו יחידו, ואף שמצידו 'משחק קדוש ' זה חשוב אצלו פי כמה וכמה מחתונה חשובה זו, אבל מצד לחץ אביו ואמו הזקנים לא יכול היה לחמוק, ולדאבון לבו וויתר על ההשתתפות במשחק… במשך כמה ימים לא בא דבר מאכל לפיו ולא נתן שינה לעפעפיו מרוב דאגה ולחץ כיצד יפסיד את המשחק… עד שהגה ברוחו רעיו ן כביר, ביקש מחברו המסכן כמותו, שישמר במצלמתו את כל מהלך המשחק, וכך 'יזכה' לכה"פ לקיים 'והיו עיניך רואות את…' ולהשתתף למחרת בראיית המשחק, ולא יהא מנותק לגמרי ממקור חיותו.
למחרת היום השכים קום ומיהר לבית חברו לקבל ממנו את הדיסק בו תתענג בדשן נפשו לחזות במראות מופלאים מהמשחק של יום אתמול כי יעבור… – אשר אנשים בעלי דעת סולדים ממנו ומעניין אותם פחות משלג דאשתקד, וחברו הטוב זרה מלח על פצעיו, וכה אמר לו , איי איי, הפסדת 'הפסד מרובה', עליך אמר קרא 'מעוות לא יוכל לתקון', אינך יודע איזה משחק אדיר היה אתמול, ההפסד כולו שלך, הנה הדיסק שלך לפניך, ודע כי קבוצתנו היא ה'מנצחת' במשחק דאתמול. שב האיש לביתו, כינס את בני הבית סביב שולחנות ערוכים והחל בצפיית המשחק , והנה, שוד ושבר, קבוצתו מפסידה הפסדים בזה אחר זה, וכבר החלו בני ביתו להתאבל ולהוריד דמעות כמים, ואילו הוא יושב בשלוות הנפש ומכרסם ממיני המתיקה והמלוחים הנמצאים לרוב על השולחן, משל אין כל ההפסדים הללו קשורים אליו ולנימי נפשו, ה'עזר כנגדו' בדומה לו… לא הבינה כיצד יושב בשאט נפש כזו לנוכח ההפסדים שנוחלים בני קבוצתם, וגערה בו , היתכן, היתכן לשבת ב'קרירות' כזו לנוכח מראות הזוועה הנראים לעינינו …
והוא, אפילו לא ענה לה, עד שהחלה לבכות וכי לא תראה את הנעשה, בעוד כעשר דקות המשחק מסתיים והסיפור 'אבוד'… ענה לה האיש, וכי מדוע לא תביני, יודע אנכי בבירור שסוף דבר הניצחון בידנו… שהרי כך שמע להדיא מחברו 'שוטה בדומה לו ', שהיום יום שמחה כי חברי קבוצתם ניצחו. ו'מאויבי תחכמני', כיצד אכן נשאר בר נש זה בשלווה השקט ובטח, כי ידע אל נכון שסוף דבר הכל יתהפך לטובה ולאורה, אף לדידן, פעמים נראה לאדם כי חושך ואפילה השיגוהו, נחלתו 'מכות' והפסדים שהוא נוחל בזה אחר זה, ה'שדכן' ייאשו, והרופא הרים את ידיו, כאן הפסיד ממון וכאן נחל ביזיונות וכו' וכו', כל חד וחד בדיליה, ואינו מוצא מנוח לכף רגלו , אכן אם ידע שהכל מנוהל ממעל, מושגח מן שמיא לתכלית טוב, לא יתפעל ולא תחלש דעתו כלל, אדרבה, ישאר בשלוות נפשו ללא כל כחל ושרק, וימתין לראות את ישועת ה' ואת תכלית הנהגת הבורא שהכל לטובה ולברכה.
ובעניין אחר יש לומר, בעמדנו ב'שערי אלול', יש לך אדם שנפשו מיואשת לגמרי ממצבו, בהתבוננו כי עברה עליו שנה שלימה של מכות ונפילות, בזה אחר זה נכשל ונפל, וכך עברו עליו חודש תשרי פ"א חשון, גם כסלו וטבת לא הטיבו עמו, אדרבה קיים בעצמו 'נפול תפול', וכך עבר אדר ניסן תמוז אב, ועתה הוא בראש אלול – אחרית שנה, כיצד ירים ראשו מעל המים, לזה אמרינן, מה לך כי תבהל, הרי הכל תלוי עתה בסוף השנה, וממילא יקח עצמו לידיים לתת ליצר הרע את ה'מכה' האחרונה… והכל יתהפך כלא היה.
אל הרה"ק מטאהש זי"ע נכנס יהודי בעל צרות ויסורים, ובכה לפני הרבי על הררי צרות ויסורים שתכפוהו אחד אחר השני, באותה שעה עמד על השולחן אשר לפני הרבי כוס זכוכית גדולה עד מאד מלאה במשקה תה חם ורותח, משהתגבר בכיו של החסיד אמר לו הרבי קרב אלי, ושוב אמר לו קרב יותר יותר, ועל כל צרה וצרה שמנה החסיד שפך הרבי מעט מהתה הרותח עליו ועל בגדיו, ונרטבו בגדיו, כמובן שהחסיד לא פצה פיו בתרעומת או בפליאה לפני הרבי מדוע הוא מתיז עליו אחת למעלה ושבע למטה, מתוך ידיעה שהרבי מכוון בכל מעשיו ובכל תנועותיו יחודים ובוודאי יש לו בזה עניינים נשגבים.
משגמר החסיד להתאונן ולבכות שאלו הרבי וכי לא כאב לך התזת המשקה הרותח עד מאד, ענה החסיד, אכן כן, א"כ מדוע שתקת בהשקט ובטח, ומדוע לא הראית כל פליאה או תמיהה על שפיכת התה עליך, גמגם החסיד, אך הרבי דחק בו, נו, אמור נא מדוע שתקת, ענה החסיד כי יודע אני אל נכון שכוונות נשגבות יש לרבי בכל דרכיו ומעשיו, ומובטח הייתי שהרבי ממתיק בזה מעלי את כל הדינים, ומבטל ממני כל יסורים, אמר לו הרבי בהערה והארה, מאחר שאני נקרא טאהשער רבי הנך חושב שאני יכול להמתיק דינים … לכן שתקת, לא צעקת, ונשארת בשלוות הנפש, אם כן, ק"ו בן בנו של ק "ו שהקב"ה שהוא אדון כל, והוא באמת ממתיק דינים ומיטיב לכל, מדוע הנך צועק ומתלונן, תנוח דעתך ותשלוו נפשך ותאמין בו שהכל לטובתך השלימה.