בסעיפים הנלמדים היום מפרט ה'חפץ חיים' את התנאי השלישי להיתר לספר לשון הרע [בענייני בין אדם לחברו] לתועלת – שיוכיח קודם את הנידון, וכותב כי תנאי זה אמור רק בסתמא, אבל אם יודע שלא יקבל את תוכחתו אינו צריך להוכיחו קודם. ובמקרה זה עליו לספר את הדבר בפני שלושה אנשים דווקא.
אחד הטעמים לכך הוא, משום שאם יספר בפני אדם אחד או שניים, ייראה שהוא מתכוון שהדברים לא יגיעו לידי הנידון, ואינו מתכוון בסיפורו לתועלת אלא לשם לשון הרע גרידא. בביאורים ומוספים מסבירים, כי במקרה זה נחשב לו עוון של אבק לשון הרע, שכן מפני זה העולם מחזיקים אותו כמספר לשון הרע.
פרט זה מדגיש לנו, שגם באופנים בהם מותר לדבר לשון הרע חובה להיזהר שעובדה זאת תהיה ברורה ומובנת לשומעים. שכן עצם הדבר שאדם גורם שיחשדו בו שהוא מדבר לשון הרע – זה עצמו בגדר אבק לשון הרע.