"ושמרת לעשות ככל אשר יורוך" (י"ז, י')
במשך שנים זכיתי להיות אברך כולל ולשבת על התורה ועל העבודה. ממש גן עדן עלי אדמות. וכי יש תענוג גדול מזה?!
באחד הימים קיבלתי הצעה למשרה מסוימת בתחום החינוך. לא חלפו כמה שעות והנה מגיעה הצעה אחרת, אף היא בתחום החינוך. אמרתי לעצמי: 'הרי אין מקרה בעולם, אם ביום אחד מגיעות אלי שתי הצעות שונות, אולי זה סימן משמים…'. אך מה עושים? איך אפשר להכריע?
בילדותי גדלתי בירושלים בשכונת 'בתי אונגרין' שעל־יד מאה שערים. גרו שם מסולתה ומשמנה של היהדות החרדית, גדולי תורה ואנשי מעשה, צדיקים יראים ושלמים מאנשי ירושלים של מעלה.
בשכנותנו גר הרה"צ רבי אליהו רוט זצוק"ל. הוא זכה להיות יד ימינו ומשמשו בקודש של הצדיק רבי שלומק'ה זווילער זי"ע. הוא היה אדם קדוש. ר' אלי'ה היה אדם חולני, לא היה איבר אחד בריא בגופו, ועם כל זאת היו מכנים אותו 'האדם המאושר בעולם'. כל חייו היו מקשה אחת של תורה ועבודת ה'!
דודי, הגאון רבי חיים ברים זצוק"ל, מגדולי תלמידי ה'חזון איש' זצוק"ל, נהג לומר לי בילדותי: "אהרל'ה, תנצל את העובדה שאתה שכן של ר' אלי'ה. כשאמא שלך לא צריכה שתעזור לה בבית תיכנס לר' אלי'ה, תשב אצלו ותתבשם ממנו כמה שיותר. לא תצטער!". עשיתי כדבריו והשתדלתי לספוג מרבי אליהו הדרכות ישרות בתורה, ביראת שמים ובעבודת ה'.
לאחר נישואיי עברתי לגור בבני ברק, אך דמותו של רבי אלי'ה וכל ההשפעות שספגתי ממנו ליוו אותי כל השנים. ביום שקיבלתי את ההצעות למשרות חנוכיות החלטתי לעלות לירושלים ולהיכנס אל רבי אליהו רוט זצוק"ל כדי להיוועץ בו בנושא.
לאחר שהצגתי בפניו את הדברים ושטחתי את הצדדים השונים ואת התלבטויותיי, השיב לי: "האם לצאת מהכולל – זו שאלה כבדת משקל, לא אני אכריע לך, לך לגדולי ישראל לקבל הכרעתם. אבל כיון שהציעו לך משרות בתחום החינוך, כנראה משמים מכוונים אותך לכך. לכן רצוני למסור לך מסר חשוב מאוד שילווה אותך בדרכך".
הנושא הזה בער בעצמותיו, וכשהוא החל לדבר אחזה בו התלהבות של אש קודש: "מורי ורבי הקדוש רבי שלומק'ה זווילער זצוק"ל אמר, שכל יהודי שמתעסק בחינוך יש לו עסק עם עבודת הקודש; כל יהודי באשר הוא, לאו דווקא מי שמלמד בחורים בישיבות, אלא כל מי שעוסק עם ילדים, נערים ובחורים בכל הגילים ומכל הסוגים. ואז פרט ר' שלומק'ה באצבעותיו: אם זו התעסקות עם ילדי גן, אם זו התעסקות עם ילדים בני שלוש הלומדים א-ב, או עם ילדים הלומדים חומש ומשניות. עם כל אחד ואחד מהם זו התעסקות של עבודת הקודש שנקראת חינוך".
והמשיך רבי אליהו: "הוא הדין – אמר ר' שלומק'ה – אצל בנות ישראל, 'כה תאמר לבית יעקב'. כל אשה שזוכה לעסוק בחינוך עליה לדעת שיש לה עסק בעבודת הקודש. ואין הכוונה דווקא למנהלות ולמורות בסמינר שנושאות באחריות, אלא – אף כאן הלך ומנאן ר' שלומק'ה באצבעותיו – גם גננות לילדות בגיל הרך, לילדות גדולות בגן, ומורות לילדות בנות שש, בנות עשר ובנות מצוה – עם כל אחת ואחת מהן זו התעסקות בעבודת הקודש הנקראת חינוך".
וכך המשיך רבי אליהו דבריו בלהט נורא, הוא האדים כולו, וגופו הכחוש והחולני רעד באימה וביראה: "כך שמעתי מר' שלומק'ה זצוק"ל: כשמשה רבנו עמד להסתלק מן העולם הוא ביקש מהקדוש־ברוך־הוא שימנה אדם שינהיג את ישראל – 'ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה' (במדבר כז, יז), אומר לו הקדוש־ברוך־הוא: 'קח לך את יהושע בן נון' (שם יח). ולכאורה, מה שייך כאן לשון 'קיחה', וכי לוקחים אדם בידיים? אלא אומר רש"י הק': 'קחנו בדברים, אשריך שזכית להנהיג בניו של מקום'".
וכאן זעק רבי אליהו: "אמר ר' שלומק'ה: כל יהודי וכל בת ישראל שמתעסקים בחינוך זוכים שיום יום הקדוש־ברוך־הוא אומר להם: אשריך שזכית, ואשריך שזכית להתעסק בעבודת הקודש. ויש מחנכים ומחנכות שזוכים שהקדוש־ברוך־הוא יאמר להם 'אשריכם' לא פעם אחת ביום אלא פעמיים ביום!".
מי אלה?
פנה אלי רבי אליהו ואמר: "תאר לעצמך שהגערער רב'ה נכנס לבית המדרש שלו המלא במאות אברכים השוקדים על תלמודם. כל העיניים מופנות לעבר הרבי. הוא מפלס דרכו בין השורות עד שמגיע לאחד האברכים. הוא פונה אליו ואומר לו: 'יש לי בן, אני רוצה שאתה תהיה המורה הפרטי שלו'. מה זה אומר על האברך הזה? הרי בית המדרש גדוש במאות אברכים מסולאים בפז, ואם מבין כולם הוא בחר באברך מסוים כנראה אברך זה הינו מיוחד במינו, ארי שבחבורה!
"האברך הזה, כמובן, אינו יכול לסרב לרבי, ויקבל על עצמו את התפקיד. וכעת נחשוב רגע איך הוא יתייחס לתפקיד שהרבי הטיל עליו? אין ספק שהוא ייגש לתפקידו באימה וביראה, ברתת ובזיע. כל־כולו יהיה מרוכז בתפקיד שנטל על עצמו, עם כל האחריות הכבדה הכרוכה בו. הוא לא יביט בשעון ולא יתייחס לתמורה הכספית, אלא ישקיע כל כוחותיו, כישרונותיו וזמנו להצלחתו של בן הרבי".
המשיך רבי אליהו: "תאר לעצמך, אם כל מנהיג בישראל, כל רב קהילה וכל ראש ישיבה היו פונים לאחד מתלמידיהם המובחרים ומבקשים מהם ללמוד עם בנם, מה לא יעשה האדם שנבחר כדי לספק את רצון רבו?".
"כל יהודי שמתעסק בחינוך", אמר רבי שלומק'ה לרבי אליהו, "אם זה רבי בחיידר או מגיד שיעור בישיבה, כשהוא נכנס לכיתה עליו להרהר בלבו: 'מולי יושבים שלושים תלמידים, אבא שלהם ביקש ממני לחנכם לתורה ולמצוות. מי האבא שלהם? לא הרב שלי, לא הרבי שלי ולא מנהיג הקהילה שלי, אלא הרבי הגדול, האבא הגדול, מנהיג הבירה – הקדוש־ברוך־הוא בכבודו ובעצמו! בורא עולם הפקיד בידי שלושים ילדים שלו, והטיל עלי את האחריות לחינוכם, נורא נוראות!".
והוסיף ר' אליהו ואמר לי: "אם כל מחנך ומחנכת, אם כל מלמד ומגיד שיעור, היו ניגשים אל תפקידם עם הלך המחשבה הזה, כי אז בוודאי היו עוסקים בעבודת הקודש שלהם בכל כובד האחריות, והיו משקיעים את כל כוחותיהם וזמנם להצלחת חינוכם של תלמידיהם. חלילה להם להפלות את אחד התלמידים בגלל משפחתו המפורסמת או המיוחסת, הרי כל אחד ואחד מן התלמידים בלי יוצא מן הכלל הוא בנו של בורא עולם, אשר הטיל על המלמד או הר"מ את התפקיד לחנכו וללמדו תורה.
"למחנך ולמחנכת הללו אומר הקדוש־ברוך־הוא פעמיים ביום 'אשריכם' – פעם אחת 'אשריכם' שאתם זוכים להתעסק בחינוך, ועוד פעם 'אשריכם' שזכיתם להנהיג בניו של מקום".
רבי אליהו סיים את דבריו וכל גופו רתת. נפרדנו לשלום, ושבתי מירושלים לבני ברק אפוף רגשות קודש.
אבל הסיפור לא נגמר…
למחרת שבתי לכולל. בקומה העליונה של בנין הכולל שכן הכולל 'בית יהודה' של אחד מגדולי ישראל, הגאון הגדול רבי מיכל פיינשטיין זצ"ל, חתנא דבי נשיאה של ההייליגער בריסקער רב זצוק"ל. אברך ליטאי, מאברכי הכולל של הגאון רבי מיכל, נכנס לבית המדרש של הכולל שלנו ופנה אלי: "אפשר להפריע לך לכמה דקות?"… יהודי מבקש עזרה, איך אפשר לסרב? אמר לי האברך: "ברוך ה', אני שוקד על התורה ועושה חיל בכולל. בחסדי שמים לא מוטל עלי עול הפרנסה, כי אבי העשיר מחזיק אותי בעין יפה. אולם לאחרונה פנו אלי מכמה ישיבות והציעו לי כל מיני משרות, אני מתלבט מאוד מה לעשות, האם להמשיך כאברך בכולל או להיענות לאחת המשרות, ואם כן – לאיזו מהן".
השבתי לו: אינני יכול להכריע לך, אלו שאלות המצריכות דעת תורה של גדולים. אבל דבר אחד אני יכול לומר לך: נפלאות דרכי ההשגחה. אתמול הייתי בירושלים אצל הצדיק רבי אליהו רוט בשאלה דומה לגביי. גם הוא לא הכריע לי, אבל לימד אותי תובנות חשובות ששמע מרבו ר' שלומק'ה זווילער.
סיפרתי לו את הדברים ששמעתי רק אתמול מפי רבי אליהו רוט, והוא התרגש מאוד מן הדברים. לגופו של דבר, הוא אמר לי שהוא קרוב משפחה של הסלונימער רבי, ה'נתיבות שלום' זי"ע, הוא ייסע אליו ויציג בפניו שאלתו ויבקש הכרעתו. ביקשתי ממנו שישוב אלי עם תשובתו של ה'נתיבות שלום'.
כעבור מספר ימים הוא שב אלי וסיפר: "נסעתי לירושלים, לסלונימער רבי, וסיפרתי לו על ההצעות שמציעים לי. הוא ליבן אתי את העניין מכל צדדיו. תוך־כדי הדברים הוספתי לו, שידידי בא לשאול לגבי עצמו אצל רבי אליהו רוט, ורבי אליהו אמר לו דברים נוראים ששמע מפי רבי שלומק'ה זווילער. כששמע הרבי את השם 'רבי אליהו רוט', אחז בו רתת ואמר: 'ריבונו של עולם, אנו הרי ידידים בלב ובנפש. שמעתי מר' אלי'ה אמרות רבות מהרבי ר' שלומק'ה זווילער. כל אמרה פנינה, יהלום'. כמובן, הוא רצה לדעת את תוכן הדברים שסיפרת לי, והשתדלתי להעביר לו את הדברים כפי ששמעתי ממך".
כששמע הסלונימער רבי את הדברים מפי, אמר שכיון שאני כלי שלישי הוא חייב ללכת כעת לרבי אליהו, לשמוע את הדברים מכלי ראשון. ואכן, הסלונימער רבי ירד מביתו והלך לרבי אליהו, ורבי אליהו שב באוזני הרבי על הדברים ששמע מרבי שלומק'ה על כובד האחריות של העוסקים במלאכת הקודש של חינוך.
ידוע לי ממקור ראשון, שבמשך תקופה היה ה'נתיבות שלום' חוזר על הדברים שאמר רבי שלומק'ה זווילער לרבי אליהו רוט, הוא התפעל מהמסר הנוראי שהיה בהם: הקדוש־ברוך־הוא אומר לאדם: אני מאושר מכך שקיבלת על עצמך תפקיד חינוכי, אני מייעד אותך לחנך את ילדיי, וכל אחד מהם הוא כבן יחיד לי. ומי שמודע לכובד האחריות ועושה את מלאכתו בנאמנות, אומר לו הקדוש־ברוך־הוא: "אשריך שזכית להנהיג בניו של מקום".
(מתוך הספר 'כבודם של ישראל')