יום רביעי ז' בניסן תש"פ
האם מותר לזרוע דגן בסמוך לחג הפסח?
טבע הדגן, שלאחר זריעתו הוא מחמיץ מלחוּת האדמה. ויש מהאחרונים שכתבו כי למרות זאת, מותר לאדם לזרוע דגן בסמוך לחג הפסח, ואינו צריך לחשוש לכך כי בפסח יימצא חמץ באדמה שברשותו, משום שבשעה שהדגן מחמיץ באדמה הוא כבר מעופש ורקוב, ו'נפסל מאכילת כלב'. ויש מהם שכתב כי אף על פי שמעיקר הדין אין הדגן נחשב לחמץ, רצוי למוכרו לגוי.
אולם, יש מהאחרונים שכתבו שהדגן מחמיץ עוד בטרם שנפסל מאכילת כלב, ולדעתם, במידה וזרעו את הדגן בסמוך לפסח, חובה למוכרו לגוי.
[ביאורים ומוספים דרשו תסז, 11]
דגן שנרטב במים – האם מותר למוכרו לגוי?
דגן שנרטב במים – אסור לאוכלו בפסח, וכן להשהותו ברשותו בפסח, אף אם לא ניכרים בו סימני חימוץ כלל, כיון שבעומדו במקומו ללא 'עיסוק' המונע את תהליך החימוץ (ראה שו"ע לעיל תנט, ב), סופו להחמיץ. אולם, אם הדגן לא התרכך כלל, מותר למוכרו לגוי.
וכמו כן, אם יש באפשרותו למכור את החמץ לגוי לפני שיחלוף 'שיעור מיל' (18 דקות) מאז שהדגן נרטב – רשאי למוכרו לו, ואף אם נרטב בפסח עצמו; ובתנאי שהגוי יאכל את הדגן לאלתר, שאם לא כן, יש לחשוש שימכרנו ליהודי לאחר שיחמיץ, והלה לא יבחין בחימוצו ויאכלנו בפסח.
[שו"ע תסז, ב, משנ"ב ו-ט, ושעה"צ יא ו־יד; וראה תקציר לאתמול]
דגן שירד עליו גשם וחלקו נמצא יבש – מה דינו בפסח?
דגן שירד עליו גשם וחלקו נותר יבש – מותר להשהות את הדגן היבש ברשותו בפסח, משום שחימוצו מוטל ב'ספק ספיקא', דהיינו: שמא לא ירד עליו הגשם, ואף אם ירד – שמא לא החמיץ.
אולם, לדעת הרמ"א, אסור לאוכלו בפסח, משום שלענין אכילת חמץ יש להחמיר ולהחשיב את החמץ כ'דבר שיש לו מתירין', שהרי הוא מותר באכילה לאחר הפסח, ובדבר שיש לו מתירין – מחמירים גם בספק ספיקא.
ובשעת הדחק, ניתן להקל ולאוכלו, כיון שרבים סוברים שחמץ אינו נחשב כדבר שיש לו מתירין, משום שבפסח של השנה הבאה הוא שב לאיסורו.
[שו"ע תסז, ב, משנ"ב יא, ושעה"צ יט]