מִגְּזֵרוֹת חכמים בשבת וביום טוב
* חכמינו ז"ל אסרו לרכוב בשבת וביום טוב על גבי בהמה, מחשש שהרוכב יתלוש ענף מעץ מזדמן לצורך הנהגת הבהמה, ויעבור על איסור מלאכת 'קוצר'.
* חכמינו ז"ל אסרו לרקוד בשבת וביום טוב בדרך שיר, וכן למחוא כפיים בדרך שיר, מחשש שאם יעסקו בשירה באופן זה, יטעו וייכשלו בתיקון כלֵי נגינה, ויעבור על איסור מלאכת 'מכה בפטיש'.
* חכמינו ז"ל אסרו להפריש תרומות ומעשרות; ומי שעבר והפריש – ההפרשה חלה, אך אם עשה זאת במזיד, קנסוהו חכמים ואסרו את הפירות באכילה לכל אדם, עד למוצאי שבת.
* השולחן ערוך כתב שאסור לטאטא בשבת קרקע שאינה מרוצפת, ומותר לטאטא קרקע מרוצפת. והוסיף בשם 'יש אומרים', שמותר לטאטא אף קרקע שאינה מרוצפת. ולדעת הרמ"א, אסור לטאטא אף קרקע מרוצפת, אלא אם כן רוב בתי המקום מרוצפים, כבזמננו. ובחצרות הבתים, בגינות ובשדות, אסור, לדעת הרמ"א, לטאטא גם קרקע מרוצפת, כיון שרובן אינן מרוצפות אף בזמננו.
* חכמינו ז"ל אסרו לשטוף קרקע במים בשבת, מחשש שבעת השטיפה ייכשלו במילוי גומות שבקרקע, על מנת ליישר את פני הקרקע. ובכלל גזירה זו – אסרו לשטוף גם קרקע מרוצפת.
* למרות שמלאכת 'הוצאה' מוּתרת ביום טוב כשהיא נעשית לצורך היום, אסרו חכמינו ז"ל ללכת ברחובה של עיר בעזרת מקל הליכה. איסור זה הוא רק למי שיכול לצעוד ללא עזרת המקל.
* חכמינו ז"ל אסרו לשׂאת אדם על גבי כסא ברחובה של עיר ביום טוב, משום שדבר זה הוא דרך חוֹל, ויש בו זלזול בכבוד יום טוב; וזאת, אף אם האדם שנושאים אותו אינו יכול ללכת ברגליו.
* בהמה טהורה שיָלדה, ולאחר מכן ריחקה את הוולד, ואינה מניקה אותו, ישנן שתי פעולות שבאמצעותן ניתן לגרום לה לקרב בחזרה את הוולד; ומותר לעשותן ביום טוב.
מֵהלכות 'בונה' ו'סותר' בקרקע ובכלים
* מלאכות 'בונה' ו'סותר' האסורות בשבת מן התורה, הן בבנין המחובר לקרקע, או בכלי המחובר לקרקע; וכן בכלי שנפחו ארבעים 'סאה' ויותר, אשר נחשב כקרקע.
* בזמנים עברו, היו חנויות ניידות לממכר מאכלים, ושלושה סוגי דלתות היו להן, אשר היו נשלפות ממקומן בעת פתיחת החנות: א. דלת המחוברת בצִירֵי צַד, כדלת רגילה. ב. דלת המחוברת בציר אמצעי. ג. דלת שאינה מחוברת בציר, אלא תופסת את כל רוחב הפתח. וחילוקי דינים רבים נאמרו בקשר לפתיחתן ולסגירתן ביום טוב.
מֵהלכות קבורת המת
* מצות עשה מן התורה לקבור מתים. וכתבו אחרונים, שאין המצוה בעצם מעשה הקבורה, אלא בהתקיימות התוצאה – שהמת קבור, ולכן, אם חזר המת והתגלה, חובה לשוב ולכסותו.
* מנהג עתיק יומין בישראל, לקבור את המת בתכריכים של פשתן; וכתבו הקדמונים, שיש 'סוד גדול' בעשיית התכריכים מפשתן בלבד, והם גורמים לכך שכל קטיגור הופך לסניגור.
* אסור לעשות מלאכה דאורייתא ביום טוב לצורך קבורת המת; ונחלקו הפוסקים אם מותר לעשות מלאכה דרבנן לצורך זה, ואין למחות ביד המֵקל.