האם יכול להיות דבר יפה וחיובי יותר מאשר לשבח את הזולת? כבר למדנו אתמול על האיסור לשבח אדם בפני שונאיו, או להרבות בשבחו, והיום אנו למדים על סוג שבח נוסף שממנו יש להיזהר – 'שבח הבא לידי הפסד'.
לדוגמה: "כענין האורח שיצא ברחוב העיר ויפרסם לכל את אשר גמלו בעל הבית טובה באכילה ושתיה וטרח לפניו הרבה, כי על ידי זה יתלקטו אנשים ריקים ויסורו אל בית בעל הבית ויכלו את ממונו" (כלל ט' סעיף ג'). ואף לספר שבח כזה רק לכמה אנשים הגונים, דעת הגר"ח קניבסקי, שאם יתכן שע"י כך יגיעו הדברים לידי אנשים שאינם הגונים, צריך להיזהר בזה [ביאורים ומוספים].
להלן שני נידונים מעניינים בהקשר להלכה זו, המובאים בביאורים ומוספים:
א) המגדיל מדרגת חברו יותר מכפי האמת, כתב הגר"א וסרמן שעובר באיסור לשון הרע, שהרי הוא גורם לו בכך לנזק, כגון שישתדכו עמו בטעות או ימנו אותו למשרה שאינו מתאים וראוי לה. ואף הוא עצמו ניזק מכך, שחושב את עצמו כאדם חשוב ובא לידי גאווה.
ב) לספר למשולחים האוספים צדקה בשבח של נדיב מסוים הנותן נתינה ראויה, כתב הגר"ש דבליצקי שאם אומר כן למשולחים הגונים מותר, ואף נכלל ע"י זה בגדר 'גדול המעשה יותר מן העושה' מפני שעל ידו נותן הנדיב עוד צדקה. אך אם אינם הגונים, עליו להשתמט מלומר להם. וכן כתב בשו"ת אגרות משה, וכתב שאין לחשוש שמא אין לו כסף לתת לאחרים ויתבייש לומר להם זאת, מפני שרוב האנשים אינם מתביישים בכך, ורק אם ידוע שהוא מתבייש אסור לספר לאחרים. והוסיף, שאם הוא עשיר מותר ומצווה לספר זאת אף לאדם גדול הזקוק לתרומות, למרות שמשום גדלותו יתבייש העשיר שלא לתת לו, כיון שרוב עשירים אינם נותנים מעשר כספים, ואף אם נתן, מסתבר שרשאי לבקש ממנו עד חומש מפני שמצווה מן המובחר לתת עד חומש, ואם אכן כבר נתן חומש לא יתבייש לומר זאת.
אכן, דעת הגר"מ שטרנבוך שאם יודעים שהעשיר אינו רוצה שיתפרסם שמו, כגון שגילה דעתו כן או שרגיל בנתינה בסתר, אין להעביר את שמו לאחרים. וכן כתב הגר"ח קניבסקי, שלגלות לגבאי צדקה את רשימת כל עשירי העיר יש בזה שאלה משום 'מברך רעהו בקול גדול'. וכן אם יודע שהאדם שנתן לו לא יתן לאחרים [מטעמים שבלבו], כתב הפלא יועץ שלא יגלה לאחרים שהוא קיבל, מפני שבכך גורם לתרעומת על הנותן ולנזק בלי כל תועלת.