חלק הכללים של הלכות רכילות ב'חפץ חיים' מסתיים מכלל ט' ומשם מתחיל חלק הציורים, בו מתאר רבנו ה'חפץ חיים' תרחישים מצויים בחיי היום יום ומפרט את הדין בהם.
הציור השלישי עוסק בשידוכים – שאלות בנושאים אלו דורשות בירור עמוק ורציני, ובמקרה הצורך יש לעיין היטב במקורות ולהיוועץ במורה הוראה. כאן נזכיר קווים כלליים בלבד העולים מדברי ה'חפץ חיים', ונביא בקצרה כמה נידונים מבין רבים המובאים ב'ביאורים ומוספים' של 'דרשו'.
ה'חפץ חיים' כותב כי אסור לומר שום חיסרון על משודך, מלבד אם מדובר ב"חסרונות עצומים". הגדרת "חסרונות עצומים" היא – או חולי פנימי נסתר שאם המחותן היה יודע ממנו לא היה מתרצה לשידוך, או אפיקורסות. וכאמור, במקרים כאלו יש לעיין היטב ולהיוועץ במורה הוראה. מלבד חסרונות אלו אין לומר כל גנאי על המשודך, וב'ביאורים ומוספים' מובא כי ב'תשובות והנהגות' הסתפק לגבי מקרה שהנשאל הוא קרוב משפחה שסומכים עליו, האם מותר לו לספר גם גנאי פחות חמור, מדין 'מבשרך על תתעלם'.
אם מיאן בהצעת שידוך, כתב הספר חסידים (סי' קלט) שלא יספר זאת לחברו, משום שמבייש את הצד השני [והוא מתגאה]. ודעת הגרש"ז אויערבך (מבקשי תורה כרך ה קובץ כג עמ' ט, שלמי שמחה עמ' נד) שאם נשאל מדוע סירב, רשאי לשנות ולתלות בסיבות אחרות, כדי שלא להיכשל בעוון לשון הרע, ורק אם אביו שואלו, מותר לומר לו את האמת, מפני שמוטל עליו להשיאו אשה.
ודעת הגר"נ קרליץ (חוט שני שמירת הלשון עמ' שעא-שעב), שאסור לספר להוריו ולשדכן מדוע אינו רוצה, אלא יאמר באופן כללי שאין התאמה ביניהם, ורק אם לא החליט באופן מוחלט שאינו רוצה, וע"י שיספר מהן הסיבות לסירובו יתכן שיאירו את עיניו ויבארו לו שהרושם שנוצר אינו נכון, נחשב הדבר לתועלת ומותר. והוסיף שכמו כן אסור לאבי הבחור שבירר ושמע לשון הרע על המדוברת לספר זאת לאשתו, אלא רק לומר לה ששמע שאין זה מתאים [אלא א"כ היא תוכל להאיר או להציע עצה, או לברר האם אכן הדברים נכונים].
ולספר לשדכן לאחר שסירב, מה הן החסרונות שמצא כדי שידע מה להציע לו בעתיד, דעת הגר"נ קרליץ (שם) שאסור, מפני שאין זו תועלת ישירה, ורק יאמר לו באופן כללי אלו תכונות רוצה ואלו לא.