בסעיף הראשון הנלמד היום – כלל ד' סעיף ט' – חוזר ה'חפץ חיים' וכותב כי אסור לגנות את חברו על מידות מגונות שיש בו, וזאת בהתאם לכלל שהציב בסעיפים הקודמים, שמי יודע אם לא עשה תשובה, ואפילו אם הורגל במידות אלו ולא מצטער עליהן, אולי אינו יודע חומר האיסור, כפי שאנו רואים בעינינו שיש אפילו בעלי תורה שאינם רואים במדות אלו איסור גדול; אלא אדרבה יש להוכיחו ולהראות לו חומר האיסור.
ב'באר מים חיים' כותב ה'חפץ חיים' כי לומר על אדם שהוא קפדן אינו נחשב גנאי, כי אינו מספר עליו אלא שאינו מעביר על מידותיו [ובתנאי שיודע שהיה אומרו גם בפניו, שאז יש את ההיתר של 'באפי מרא' – ביאורים ומוספים]. ולמעשה סיים, שכיון שלפעמים השומע יגיב בהוספת דברי גנות עליו, לכן שומר נפשו ירחק מזה.
ב'ביאורים ומוספים' מביאים מה שכתב ב'עלי באר' בביאור הדבר, ע"פ המבואר בחינוך (מצוה שלח) שלהעביר על מידותיו היא מידת חסידות, וא"כ מי שאינו עושה כן אינו בר מעלה, אבל אין זה גנאי, כי קשה הדבר עד מאד. [אמנם מציינים כי רוב בני אדם כששומעים על אדם שהוא קפדן, מפרשים זאת בלבם כגנות גמורה, ובאופן כזה ודאי שאסור לומר על השני שהוא קפדן]. ובאמת אם יודע המספר שאצל השומעים ירד ערכו כשישמעו שהוא 'קפדן', עולה מדברי ה'חפץ חיים' לקמן שאסור, כשם שאסור לדבר על חסרון מעלותיו של השני, כגון שאינו חכם וכדו'.
וכן אם מדובר באדם הידוע בהנהגותיו הטובות, וכינויו כקפדן הוא גנאי גדול בעבורו, מבואר לקמן (שם סע' ו) שהדבר אסור. עוד יש שכתבו שכל דברי הח"ח כאן נאמרו רק בקפדנות לשם שמים, אבל בקפדנות בשאר ענינים ודאי שיש בזה גנאי – ראה כל זאת בהרחבה בביאורים ומוספים.
נידון נוסף בהקשר לכך מובא ב'ביאורים ומוספים': ראובן ששאל את שמעון אם מכיר גמ"ח שיכול להלוות לו כסף, ואמר לו שמעון שיש ללוי גמ"ח, רק שיזהר לדבר אתו בנחת כי הוא קפדן – יש שכתבו שלפי דברי הח"ח מותר הדבר, אם יודע שראובן לא יוסיף נופך משלו על הדברים, וכן לא יספר לאף אחד שהוא הזהירו, כדי שלא תצא מכך רכילות. ומציינים ב'ביאורים ומוספים' כי אפשר שההיתר בזה הוא גם מפני שיש בכך תועלת לראובן, שידע איך לדבר עם בעל הגמ"ח, וכמו שהובא בשם הגר"ח קניבסקי שמותר לומר לפלוני שהולך לאסוף כסף לצדקה אצל העשירים, שעשיר מסויים הוא קמצן, מפני שעל ידי כך ידע איך לדבר אתו, והרי זה לתועלת.