בהלכה הנלמדת היום (חלק הציורים סעיף ג'), עוסק ה'חפץ חיים' במקרים בהם אדם מתייעץ עם חברו האם להיכנס לשותפות עם מישהו, או להשתדך עמו, וחברו יודע שאין השותפות או השידוך ההוא טובים עבור חברו. וכותב ה'חפץ חיים', כי גם במקרים בהם אסור לספר את האמת על הנידון, מכל מקום אסור גם לעשות ההיפך, דהיינו לייעץ לחברו שכן ייכנס לשותפות או השידוך הזה. ואיסור זה הוא משום 'לפני עור לא תתן מכשול', שבכלל זה גם הנותן לחברו עצה שאינה הוגנת לו.
בביאורים ומוספים מביאים כמה נידונים מצויים בעניין התייעצויות ובירורים, כיצד יש לעשות זאת בדרך הנכונה ללא חשש איסור: "הרוצה לברר על שידוך את כל הפרטים ולצאת מידי חשש כל איסור, כתב הגרח"מ היילברון (מבקשי תורה כרך ה קובץ כד עמ‘ קלו-קלז) שעצתו היא לשאול בתור עצה – אם הדבר היה נוגע לנשאל כיצד היה נוהג, ואז המשיב יוכל להשיב לו אף על חשש רחוק שיש לו בדבר [ועכ"פ לומר לו שאינו מייעץ לו לעשות את השידוך], כמבואר כאן. וכן דעת הגרי"א פרכהיימר (הלכות שמיה“ל בנוגע לשידוכים).
ולעשות סקר בין אנשים מי לדעתם רופא מעולה, דעת הגר"י זילברשטיין (שיעורי תורה לרופאים סי‘ מז) שאסור, מפני שאנשים אלו אינם מבינים ברפואה ונותנים בכך עצה שאינה הוגנת, שהרי יתכן שהרופאים האחרים מעולים יותר, וכן מפני שגורמים שם רע לשאר הרופאים, בשעה שיתכן שאינם פחות טובים. מאידך, בשו"ת תשובות והנהגות (ח“ו סי‘ רצז אות כא) כתב, שאין בפרסום זה כל חשש אם מפרסמים שהסקר נערך אצל סתם בני אדם שאינם מומחים לרפואה, שהרי כולם יודעים שאין לסמוך על הסקר מבחינה רפואית, אלא רק לדעת מאיזה רופא נהנו וחושבים שהוא טוב יותר.