יום רביעי י' בשבט תש"פ
האם ראוי לכל אדם לפקח בעצמו על טחינת החיטה לצורך אפיית המצות?
מנהג 'אנשי מעשה' כבר מימות חכמינו ז"ל, לפקח בעצמם על טחינת החיטה לצורך הפסח, על מנת לוודא שהיא מבוצעת ללא חשש חימוץ; וזאת על פי הכלל האמוּר בכל המצוות: 'מצוה בו יותר מבשלוחו', כלומר, שראוי לאדם לקיים בעצמו את מצוותיו, ולא באמצעות שליח.
אך כמובן, מי שאינו בקי בענין הטחינה, ויש לו אפשרות לפקח עליה בעצמו, או למנות לשֵׁם כך אדם הבקי בענין הטחינה – עדיף שימנה את אדם זה, מאשר שיפקח בעצמו.
וגם כשבעל המטחנה מוחזק לירא שמים, אין לסמוך עליו שהכל יֵעשה כדין, משום שבדבר המיועד לרבים אין לסמוך אלא על משגיח המחזיק בתפקידו על פי רב המקום וכדומה.
[שו"ע תנג, ח, ומשנ"ב מא; עו"ש ח; ביאורים ומוספים דרשו, 50]
מהו פרק הזמן הנדרש לשהייה בין טחינת החיטה ללישת הבצק של המצות?
את טחינת החיטה לצורך אפיית המצות, יש לבצע לכתחילה ארבעים ושמונה שעות או יותר לפני הלישה. ואם הדבר אינו אפשרי, יש לבצע את הטחינה לפחות עשרים וארבע שעות לפני הלישה; ואם גם זה אינו אפשרי, יש להמתין לפחות לילה אחד בין הטחינה ללישה.
וטעם הדבר, מפני שהקמח מתחמם בשעת הטחינה, וכאשר הוא חם, מתחממים גם המים שהוא נילוש בהם, ובכך מואץ תהליך חימוץ העיסה; וצריך אפוא להמתין עד להצטננות הקמח.
ודין זה אמור לגבי כל סוגי הריחיים. ובדיעבד, אם לש את הקמח מיד לאחר טחינתו, ניתן להשתמש בו לפסח, אך יש לעסוק בעיסה זו במהירות יתירה.
[שו"ע תנג, ט, משנ"ב מב-מג, ושעה"צ עא]
כיצד ניתן להכשיר אבני ריחיים לפסח?
אבני ריחיים שהשתמשו בהם לדגן ש'נלתת' במים, ניתן להשתמש בהן לטחינת החיטה לצורך אפיית המצות, לאחר 'ניקור', דהיינו הסרת השיכבה העליונה של אבני הריחיים. אולם, אף לאחר הניקור, אין לאפות את המצות מהקמח הראשון שנטחן בהן.
ובדיעבד, או בשעת הדחק, מותר להשתמש באבני הריחיים אף ללא ניקור, אך לאחר ניפוי הקמח, ובתנאי שטחינת הקמח והאפייה תעשינה לפני הפסח. ועם זאת, לצורך מצוַת אכילת מצה בליל הסדר, אשר חובה מן הדין לקיימה ב'מצה שמורה' (ראה תקציר לשלשום), אין ליטול מקמח זה שיש בו חשש כלשהו של חמץ, מפני שאינו נחשב לשָׁמור בשמירה המיוחדת הנדרשת למצה זו.
[שו"ע תנג, ח, משנ"ב לט, ושעה"צ סז; וראה שם, סו]