ישנה אמרה עתיקת יומין שמספרת על חיפוש ממושך שנערך כבר דורות רבים, ועדיין החיפוש לא הגיע אל פתרונו.
רואים יהודים רצים ומתרוצצים בשביל פרנסת ביתם. עוצרים אותם ושואלים: בשביל מה אתם רצים? מה אתם רוצים להשיג עם הכסף שלכם? והם עונים ברצינות: זה עבור הילדים שלנו. אנחנו צריכים כסף כדי שנוכל לגדל את הילדים שלנו לתורה ולמעשים טובים.
עוברים כמה שנים, ואותם ילדים גדלים והנה גם הם רצים ומתרוצצים בשביל להשיג כסף. גם אתם שואלים בשביל מה הכסף? בשביל מה אתם עובדים כל כך קשה? ושוב הם עונים: זה רק עבור הילדים שלנו, כדי שנוכל לתת להם כל מה שהם צריכים, העיקר שהם יגדלו להיות תלמידי חכמים ויראי שמים. וכך דור אחרי דור.
אותם ילדים שבעבורם ובשבילם טרחו ההורים, הם ההורים של הדור הבא והם עובדים בשביל הדור הבא, וכך המעגל לא מפסיק. כולם עובדים ורצים עבור ההמשך, וההמשך לא נראה לעין. המעגל לא נעצר. היה אומר היהודי הקדוש מפשיסחא: מתי כבר נזכה לראות את אותו בן שבשבילו כל הדורות עובדים…
בשנת תר"מ, אותיות תמר, נולד עוד נכד במשפחת התמרים. כידוע, משפחת טייטלבוים צאצאי הרבי ה'ישמח משה' מכונים בשם 'משפחת התמרים', שכן 'טייטלבוים' פירושו עצי תמר. ובשנת 'תרמ' שזה אותיות תמר, נולד אחד מהמיוחדים בצאצאים של משפחה גדולה ואצילית זו, הלוא הוא העצי חיים אביו של הברך משה מסאטמאר. הסבא הגדול, הייטב לב, נסע לעיר טעטש, שם היה גר בנו הקדושת יום טוב, אבי הילד, כדי להשתתף בשמחה גדולה זו.
בשמחת ה'שלום זכר' שנערכה בשבת לפני הברית, פתח הסבא ואמר רעיון נפלא על הפסוק הפותח את פרשת השבוע, פרשת תולדות, (בראשית כה יט): 'וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק'. והשאלה ידועה: מה פשר הכפילות? מדוע נאמר פעמיים שיצחק הוא בנו של אברהם?
אלא אמר הייטב לב: אצל יצחק אבינו הבן של אברהם אבינו היה ייחוס כפול. ליצחק היה ייחוס שהוא הבן של אברהם אבינו! ולאברהם היה ייחוס שיש לו כזה בן מיוחד כמו יצחק אבינו!
הייחוס של יצחק זה החלק הראשון של הפסוק 'וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם' והייחוס של אברהם, זה החלק השני של הפסוק 'אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק'.
סיים הייטב לב ואמר: גם אני, תפילתי שגורה בפי, שאזכה לכך שהנכד הזה הנולד יהא בדרגה גבוהה כזו, עד שזה יהיה הייחוס שלי לומר: אני הסבא שלו!
מעניין להשלים את הסיפור ולציין שהעצי חיים, אותו ילד שאצלו נאמר הרעיון הזה, עלה וגדל ונהיה לאחד מגדולי הדור, ובספרו, בפרשת נשא, הוא מביא את הרעיון הזה של הסבא שלו, הייטב לב, אבל בגודל מידת הענווה שלו הוא לא מספר כלפי מי הייטב לב אמר את הרעיון הזה.
נחתום את הרעיון הזה בפתגם מחוכם שאמר הרבי הקדוש רבי יצחק מוורקא על הבן של הרבי הקדוש החידושי הרי"ם, רבי אברהם מרדכי. ר' אברהם מרדכי היה איש קדוש ונעלה מאוד. גאון נפלא ומופלא בכל דרכיו. הוא עצמו היה נחבא אל הכלים ומאוד הצטנע. אבל צדיקי הדור הכירו את גדולתו. אמר עליו הרבי מווארקא: הבריות מקנאים ברבי אברהם מרדכי שיש לו אב גדול כזה, החידושי הרי"ם, רבן של כל בני הגולה, אבל אני, במי אני מקנא, אני מקנא דווקא באבא, החידושי הרי"ם, על כך שהוא זכה ויש לו בן כזה! כי אכן זו התכלית האמיתית: לראות בני ובנים עוסקים בתורה ובמצוות ומאירים את העולם במעשיהם הטובים.