- הגויים יאמרו שהיהודים מלמדים ילדיהם לגנוב
כתב בספר אורחות חיים (סימן תעג) בשם ספר מאורי אור, שמנהג הילדים שגונבים את האפיקומן הוא בדוי והבל, כי הגויים מבינים מכך שהיהודים מלמדים את ילדיהם לגנוב, זכר ליציאת מצרים שניצלו את מצרים, ולכן המונע מהמנהג הזה משובח. ובאמת אצל אדמו"רי חב"ד לדורותיהם הקפידו לא לחטוף את האפיקומן. ובספר מקור חיים (לבעל החוות יאיר, סימן תעז ס"ק א) כתב שהמנהג הזה הוא בשביל לחבב את המצוה, אבל בכל זאת יש צד למחות ולבטל המנהג. וכך משמע קצת גם מכך שהמשנה ברורה לא הזכיר את המנהג הזה. גם בבית ה'חזון איש' ובבית ה'קהילות יעקב' נהגו שלא לגנוב את האפיקומן, וביאר הגר"ח קנייבסקי שליט"א (מובא במעשה איש חלק ה) שהטעם משום שמרגיל לגניבה.
- "טעון שמירה" – ההתנגדות למנהג בבית בריסק
לדעת הגר"ח מבריסק זצ"ל (הגדה של פסח מבית לוי) וכן המנהג בבית בריסק עד היום, שאין מקור למנהג חטיפת האפיקומן, ולא זה הפשט בדברי הרמב"ם, שלא דיבר כלל על חטיפת מצת האפיקומן, ואין להניח לתינוקות לחטוף את האפיקומן, כיון שהוא זכר לקרבן פסח וטעון שמירה ונפסל בהיסח הדעת כמו שאר 'קדשים'. והביאור במה שכתב הרמב"ם 'וחוטפין מצה זה מיד זה' הוא, שהרי בכל השנה אסור למסובין לאכול שלפני המברך אוכל, אלא הוא אוכל ראשון, וזאת משום דרך ארץ, אבל בליל הסדר התירו למסובין לאכול לפני המברך כדי לעורר התינוקות שלא יישנו.
- ההתנגדות למנהג בקרב חכמי ספרד
בקרב חכמי ספרד היתה התנגדות עזה למנהג זה, כפי שכתוב בספר כתר שם טוב (חלק ג עמוד 176) על מה שאצל האשכנזים הילדים גונבים את האפיקומן ולא משיבים אותו, עד שיבטיח להם אביהם מתנה ואצל הספרדים לא התקבל המנהג הזה. והוסיף שהמנהג הזה מרגיל את הילדים בצעירותם לגנוב, בכך שגונבים את האפיקומן, וכאשר יגדלו יבואו לגנוב דברים יקרים מבית הוריהם ויקשה עליהם לעזוב מידה זו כיון שכבר התרגלו. וכן מנה בהגדה של פסח כה לחי (סדר הלילה סעיף י אות ד) כמה חסרונות במנהג הזה: א. המצה יכולה להישבר לחתיכות. ב. הילד מתרגל איך לגנוב והרי זה מצווה הבאה בעבירה. ג. יש אי נעימות לאבא כתוצאה מדרישות גבוהות מדי מצד הבן, ומנהג זה לא ידעוהו אבותינו ואבות אבותינו וטוב לבטלו, ומי שלא ידע המנהג הזה טוב למונעו שלא ינהג כך.
- צריך לומר 'חטיפה' ולא 'גניבה'
הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (הליכות שלמה פרק ט ארחות הלכה הערה 210) סבר שכיון שאנשים רגילים להתבטא ש'גונבים את האפיקומן', אי אפשר להרגיל את התינוקות לגנוב ולקבל שכר על כך, ואמר שאלו שנוהגים כך טוב שיזהרו לכנות אותה 'חטיפה'. וכן כתב בפסקי תשובות, שיש להקפיד מחמת חינוך הילדים ושמירה על לשון נקיה, לא לקרוא לענין זה בלשון ' גניבת אפיקומן' אלא בלשון 'חטיפת אפיקומן', כלשון הגמרא.
- "יש כוונה עמוקה בכל ענין האפיקומן וגניבתו"
יש שהשיבו על הטענה שזה מלמד את התינוקות לגנוב, שגניבה לצורך שמחה מותרת כמו שמצאנו בסוכה (מה.) ונפסק בשו"ע, "מיד התינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן", ופירש רש"י שמותר לאכול את אתרוגיהן של התינוקות ואין בכך איסור גזל ולא 'משום דרכי שלום', כי כך נהגו מחמת שמחה. וכן מבואר בכמה מקומות בפוסקים שהיזק מכוח שמחה פטור, כגון מזיק מתוך שמחת פורים וכדו'. והוא הדין בליל הסדר שחוטפין המצות משום שמחה כדי שהתינוקות לא יישנו וישאלו, אין בזה משום איסור גניבה.
ועוד הביאו בשם 'נוהג כצאן יוסף' (דיני ליל פסח אות ד) שאין לבטל את המנהג שנערים גונבים את האפיקומן בשביל לבקש מתנה מאביהם תמורתם, כי כך ישארו ערים ויספרו ביציאת מצרים, והבן חכם שואל וימלא ה' כל משאלותיו לטובה. ומביא מספר מילי דאבות (חלק ג סימן יג) שאפילו אם הבן לומד לגנוב את אביו ואמו, ולא מצאנו גניבה המותרת בין מישראל ובין מנכרי, וכן הגונב למיקט או על מנת להחזיר גניבה היא – אבל יש כוונה עמוקה בכל ענין אפיקומן וגניבתו.
(מתוך גיליון 'עומק הפשט' פסח תשע"ח)