"ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך" (י"ז, י')
המיליונים שצבר אותו יהודי דרום־אפריקאי הדובר יידיש עסיסית, שעליו נסב הסיפור דלהלן, לא הצליחו לסחוט מעיניו דמעות התרגשות. העושר לבדו, כפי שפשוט בעיני כל בר דעת, לא היה בכוחו לגרום לו אושר. אמנם כן, יהודים נכבדים מכל רחבי העולם התדפקו על דלתי ביתו בהדרת כבוד, נושאים עיניהם אל נדבת לבו, אבל היה אחד מיוחד שדאג לו באמת ועלה בידו להכניס את טעם האושר לחייו. ובשעה שסיפר על כך פרץ בעל המעשה בבכי של התרגשות בלי יכולת להירגע: "אתם לא תדעו לעולם מה זה הרב פינקוס בשבילי", הכריז בין פרץ בכי למשנהו.
היה זה בבוקרו של יום השבת. אחד מבני קהילת אופקים נתגלגל ובא ליוהנסבורג, שם נהוג לערוך מדי שבת לאחר התפילה קידושא רבה, במהלכו נושא הרב דברים באוזני הקהל.
במהלך הקידוש ניגש אותו יהודי נכבד ועשיר אל האורח מארץ־ישראל, ובמקום לדבר החל לבכות בכי חזק ללא הפוגה, עד שלא עלה בידי הנוכחים להפסיקו. הוא הושיט יד ל'שלום עליכם' אך שוב פרץ בבכי.
"מדוע אתה בוכה כל־כך?", שאל בן הקהילה דאופקים. "אני רוצה לספר לך משהו על הרב פינקוס", השיב לו בן שיחו. "מתי לבוא אליך?", שאל האורח מאופקים; "היינט ביי נאכט, צען א זייגער" (היום בלילה בשעה עשר) השיבו.
בשעה היעודה נקש האורח בדירת הפאר שבה התגורר כאמור יהודי בעל הון, שראשי ישיבות ובעלי מוסדות אחרים מכל קצוות תבל פקדו את מעונו ונהנו ממתת ידו הנדיבה לטובת מוסדותיהם.
"אתה הכרת את הרב פינקוס?", שואל אותו בעל הבית, וכשהלה משיב "קצת…", אומר לו הגביר: "אני אספר לך מיהו ר' שמשון, ואז תראה שאתה לא התחלת להכיר אותו בכלל".
והאיש החל לגולל את סיפורו המפעים:
רבי שמשון קבע לימוד גמרא בחברותא עמו ועם יהודי מקומי נוסף מדי בוקר קודם התפילה בשעה שש. יום אחד, במהלך הלימוד בסוגיה פלונית, עלה לפתע החשד בעיני רבי שמשון כי הלה נעדר ידיעה בסיסית באחד היסודות שעליהם נשען הבית היהודי. כשכולו נסער יצא אתו רבי שמשון החוצה וביקש לדעת האומנם נכונה השערתו.
"רבאיי, טוט מיר א טובה…" (רבאיי, תעשה טובה והנח לנפשי) השיב לו היהודי. אבל רבי שמשון לא שת לבו לדבריו. "גיי אריין אין קאר (היכנס לאוטו)", פקד עליו קצרות, "אני רוצה לנסוע לביתך לדבר עמך ועם בני הבית על כך".
רק זה היה 'חסר' לו ליהודי, והוא מיהר 'לבקש על נפשו' כנבהל: "רבאיי, תעשה לי טובה, רק לא זה".
אבל הדבר כבר היה מנוי וגמור עם רבי שמשון, שאף לא ציפה לאישור. הוא פשוט קבע עובדה: נוסעים. אבל עוד בטרם הגיעו למחוז חפצם כבר הספיק לייסר את האיש, בלי לחסוך ממנו את שבט לשונו: "בוודאי אתה חושב לעצמך שמוכן לך 'מזרח' גדול בשמים על כל הצדקות שעשית… אבל דע כי כאשר אך תניח את רגליך על סף גן עדן יבוא מלאך שחור, יאחז בך ויחזיר אותך אחורה".
ובכן, בהגיעם אל ביתו של האיש לבש רבי שמשון עזות דקדושה ונכנס לדירה בצעדים נמרצים, כעשוי ללא חת. הוא החל מדבר עם האיש וזוגתו אודות חשיבות העניין, והיא – תוהה לבטח בלבה על הרבאיי הזה שעמו מצא בעלה לנכון להתרועע, משיבה לעומתו, כצפוי, דברים כדורבנות ללא כחל וסרק: "דריי נישט קיין קאפ. ואס וילסטו?!" (תפסיק לבלבל במוח. מה רצונך מאתנו).
סביר להניח כי מעודו לא נתקל רבה של קהילת אופקים, שהמונים שותים בצמא את דבריו, בסגנון כה 'מכובד' כלפיו. המתח בסלון ההדור עלה לשיאים, ומעניין היה כיצד יצליח רבי שמשון לשבור את חומת ההתרסה.
אבל הוא, כמו ציפה והתכונן לתגובה כזו, הטיל בשלב הזה של השיחה 'פצצה' אל השולחן, ואמר לה בשלווה: "בבקשה, הביאי נא פתק ושבי על־יד השולחן. אני רוצה לעשות איתך הסכם. אני רב, ורוצה לערוך כאן הסכם חתום שבו אני מוכר לכם את כל העולם הבא שלי!".
האשה לא הסתירה את סערת רוחה לשמע ההצעה: "רבאיי", הזדעקה, "מה אתה עושה? את כל העולם הבא?". "זהו זה. כן", אמר לה ללא הינד עפעף.
המהלך הנועז חולל רושם כביר והימם אותה לחלוטין, עד שברוב התרגשותה 'נשברה' מיד ואמרה: "טוב רבאיי, תגיד לנו מה צריך לעשות ואנו נעשה". ללא אומר ודברים קם רבי שמשון כרגע מעם השולחן ונפרד מהם לשלום, דואג עד מהרה לשלוח את האנשים המתאימים שילמדו אותם חיי יהדות כהלכה.
"את ה'עולם הבא' שלו", אומר בעל המעשה בהתרגשות, "אמנם לא נדרש לבסוף לתת לנו, אבל הוא העניק לנו את שלנו לנצח".
לאחר ימים מספר שב רבי שמשון אל הבית ההוא, והפעם כדי לחגוג את השינוי המבורך והצעד האמיץ של בעלי הבית לכינון חיי מצוות. לצדו צעד כושי ענק־ממדים שנשא בידיו בקבוק גדול של 'לחיים' משובח ויקר־ערך, הניחו על השולחן במרכז הסלון, ושב אל הרכב כדי להביא עציץ גדול רב־פארות המגיע כמעט עד התקרה, שהונח אחר כבוד בצדי הסלון, ופצח בריקוד סוער עם בעל הבית. פניהם מפיקות שמחה עילאית שלא מעלמא הדין, מעין 'עולם הבא', עד כלות הכוחות.
"היה זה היום המאושר בחיי", סיים האיש את סיפורו המיוחד בפני האורח מאופקים, והוסיף ברגש: "התבין כעת מה זה בשבילי רבי שמשון פינקוס? מה הוא עשה למעני? תדע ששלושה ימים לא יכולתי לישון מהתרגשות. וזה מה שהרב פינקוס עשה ליהודי אחד מדרום אפריקה".
ורבי שמשון הגדול הזה, שכפות ידיו אוחזות כחד מקמאי בנשמות מעולם האצילות שתחת כסא הכבוד ומטלטלות אותן בסערה – לא שוכח את משחת השיניים, את ה'חמאה' או ה'בסלי' של משפחות האברכים בדרום אפריקה שהשתוקקו למוצרים שונים בהכשרים מהודרים. וזכרם של אברכים צנועים מהארץ הזקוקים נואשות לחליפה ראויה הנמכרת בדרום אפריקה במחצית המחיר לא מש מנגד עיניו. כי בטרם צאתו לדרך, אפשר היה זה מיד למחרת של אותו ערב שבו רקד והרקיד עמו מלאכי מעלה, התקשר לאברך פלוני מארץ־ישראל שאחיו התגורר ביוהנסבורג ואמר: "תגיד לי, אתה לא צריך משהו מדרום אפריקה? אני יוצא היום לארץ־ישראל". שבועיים מאוחר יותר, לפני נסיעה נוספת לאפריקה, התקשר אליו שוב, והפעם מאופקים: "פגשתי את אחיך ביוהנסבורג, שוחחתי עמו בלימוד וכל־כך נהניתי! היום אני נוסע לשם שוב: אמור לי, אינך שולח שום דבר לאחיך?".
והאיש מבעד לקו מודה על הפנייה ואומר: "יש לנו כבר דרך כיצד להעביר לו דברים, אינני רוצה להטריח את הרב". אבל רבי שמשון לא מרפה, וכמתחנן על נפשו מבקש: "תראה, אני נוסע עכשיו, אתה חייב להעביר דרכי משהו לאחיך, מכתב או משהו אחר".
בנסיעה האחרונה הציע שוב ברוחב לב את שירותיו, ונענה כי אכן ההורים מעוניינים להעביר לבנם בדרום אפריקה מצות לפסח. "מצוין!", התרונן קולו של רבי שמשון משמחה, ומסכם: "שיביאו את המצות לשדה התעופה ויתאמו אתי. בלי נדר אינני עולה למטוס לפני שמביאים לי את החבילה".
כהנה וכהנה היו מעשי החסד שלו למכביר בטובת עין ולבב, כשהוא מתהלך בענוות חן ועמל לשרש מלב הבריות את המחשבה שאין זה יאה להטריח את 'הרב פינקוס' בשליחויות. ועם גדלות מפעלותיו ביוהנסבורג בהשיבו לב בנים אל אבינו שבשמים לא נמנע מלטרוח ב'זוטות', כביכול, של עוד מעשה חסד עם היחיד, ועוד טובה, והיו שלושה עמודי העולם 'תורה, עבודה וגמילות חסדים' לאחדים בידו באופן נשגב.
האדם שפגשתי בדרום אפריקה
להלן קטעים מעדותו של תושב יוהנסבורג, ישראלי לשעבר, שהשתקע בדרום אפריקה אודות קרבתו לרבי שמשון, וכיצד הביאו לקיום תורה ומצוות. מתוכה ניתן ללמוד על כמה וכמה גוונים בשיעור קומתו ולקבל מושג־מה על דרכי עולמו.
התיאור מובא בלשונו של המספר, למעט שינויים הכרחיים, ועל־מנת שלא לפגוע באותנטיות שלו. הנה הדברים:
"בעבר נוהג הייתי לומר כי הרב פינקוס הוא הרב הגדול ביותר שהייתה לי הזכות לפגוש בחיי. אולם כעבור זמן שיניתי את הנוסח, והגעתי לכלל הבנה כי הוא האדם הנעלה ביותר שפגשתי.
"האדם הנעלה ביותר. במה? במימוש האמונה וביישום היומיומי האנושי של החיים. ראיתי מקרוב איך תלמיד חכם מיישם את היחס המושלם גם לעני ולמסכן, כיצד קיים את הציווי הגדול של להיות יהודי בכל רגע ובכל מצב. צדיק בפירוש הפשטני ביותר של המילה, בכל אורחות חייו. וזו רק הכותרת לכל התיאור שיובא להלן.
"נסיעותיו לדרום אפריקה היו כרוכות בהוצאות כספיות. מלבד כרטיסי הטיסה היה צורך לשכור עבורו דירה קטנה של חדר וחצי שתשמש לו כאכסניה, וגם לשכור רכב שיאפשר לו להגיע במהירות וביעילות לכל המקומות שבהם מסר את שיעוריו ושיחותיו ביוהנסבורג הגדולה (מדובר על עיר בשטח הגדול פי שמונה משטחה של ירושלים), ובדרום אפריקה בכלל, ועוד הוצאות שונות. אני אמנם לא חרדי, אך בכל זאת רציתי להיות שותף ולממן חלק מההוצאות הללו. עם זאת, ביקשתי להישאר אנונימי ובלי שהרב פינקוס יידע מי נותן את הכסף.
"אולם הרב מיאן ליטול פרוטה. 'עד שיבוא ללמוד אתי חצי שעה או שעה ביום לא אקח כסף', הצהיר. סירובו המוחלט ליטול את אותן הוצאות צנועות והכרחיות לא הותיר לי ברירה ובאתי ללמוד עמו.
"ואז, כאשר נפגשנו, נוכחתי לדעת כי מדובר באישיות שאי אפשר לתאר. אולי יש מישהו שימצא מילים מדויקות יותר, אבל אני אומר שכולו היו עשוי מאהבה עצומה ליהדות וליהודי, וזו כנראה הייתה הסיבה שאנשים נהו אחריו כאן בדרום אפריקה. מדובר ביהודים חשובים יותר ממני ששומעים רבנים רבים, ולפתע החלו נוהרים אחריו. פעם שוחח אתי בכאב אודות פלוני והתבטא: 'לי כואב שיהודי כזה לא ישמור שבת. הוא חי חיים ריקניים, עצובים, וכי איזה טעם יש לו בחייו? מה יש לו? אוכל וכסף, עוד תאוות. הוא נשמה אבודה'. הכאב בצבץ מכל מילה שאמר, ולבו יצא להביא דבר ה' בלבבות של יהודים מתוך אהבה ורחמנות.
"פעם שוחחתי עמו, והיינו מדברים כמו חברים: תגיד לי הרב פינקוס, מה מזג האוויר של אופקים בקיץ, האם לא חם שם מאוד?.
"'בוודאי חם מאוד', השיב, וכאשר גיליתי בהמשך השיחה שבביתו אין מזגן, החלטנו וקנינו לו בלי ידיעתו מזגן לחדר המרכזי של הבית.
"לאחר מעשה אמר לי בגילוי לב: 'לו הייתי יודע מראש, הייתי מונע מכם'. אני מצדי אמרתי לו: איני יודע אם יש לרב זכות למנוע, כי הרי המזגן לא ניתן לרב כי אם לרבנית", ואמנם לא חלף יום והרבנית הייתה על הקו להודות לנו מקרב לב. כי באמת הייתה זו עבורה עזרה נחוצה מאוד".
סיפור נוסף:
"היה עמי סכום מסוים שהיה עלי להעביר לו, שאת חלקו לא הצלחתי להמיר לדולרים. שאלתיו אם לשמור את הכסף הזה לפעם הבאה, או שרוצה להמתין כמה שעות עד שאפרוט אותו לדולרים? (שכן בארץ לא ניתן להשתמש במטבע הדרום־אפריקני). הוא השיב שאשאיר את הכסף במטבע מקומי, ותוך־כדי־כך שאל אם ידוע לי היכן מוכרים כאן חליפות בזול. לאחר בירור נסענו יחד למחסן מכירות ענק, שבו ניתן לרכוש מוצרי הלבשה במחירים מוזלים, וכאשר נכנס ובחר כמה חליפות בטוח הייתי שהחליפות מיועדות לילדיו. רק לאחר זמן נודע לי כי כשהגיע לארץ־ישראל העניק את החליפות הללו במתנה לאברכים נצרכים".
האיום שפעל את פעולתו
"הרב פינקוס רצה מאוד להשפיע עלי ברוחניות. בסוף שבוע אחד הוא הודיע לי על נסיעתו לשבת הקרובה להשתתף בסמינר של 'ערכים' שהתקיים באחת מערי דרום אפריקה, וכי הוא מעוניין שאשהה לצדו במהלך כל השבת. משסירבתי לא הרפה ו'איים' שלא ייסע לשבת בלעדיי. עד היום איני יודע כיצד העזתי אך עניתי לו: אז שהרב לא ייסע.
"ביום שישי למחרת, נקש לפתע על דלת ביתי – המרוחק ממעונו בכעשרים דקות נסיעה, והצהיר: 'אני כאן בשבת אתך'. אמרתי לו: איך תהיה כאן במקום לא דתי בשבת?! אך הוא נותר עיקש בדעתו ואמר: 'יש לך שתי אפשרויות – או לבוא אתנו או שאני כאן אתך בשבת'. נותרו לי עשרה רגעים להחליט, ולאחריהם התלבשתי ויצאתי אתם לשבת".
כאשר נשאל היהודי היקר אילו דברי תורה, הדרכות או עצות רכשו ממנו, הוא משיב: "הוא החדיר בנו, למשל, כי הבעיה בעבירה היא לא העונש בלבד, ואם אתה לדוגמה מדבר לשון הרע אתה הקרבן של המעשה הזה. העבירות הן נזק ולכלוך לבעליהן. עוד החדיר בנו כיהודים בדרום אפריקה את המושג 'צורה של יהודי'. הוא הרבה להגדיר את מהות היחס והקשר של היהודי לקדוש־ברוך־הוא – כנישואין או כאירוסין, ולכן פשוט שההתנהגות צריכה להיות מרוממת, כי בחיי בית אם אין קשר של אהבה וידידות אין כלום. שם בבית אין תועלת בקשר חיצוני בלעדי העומק של שייכות.
"'אנחנו בסדר', היה אומר, 'ואפילו מקיימים מצוות, אבל הבעיה היא שקצת שכחנו את הקדוש־ברוך־הוא, אנו לא מדברים עמו כמעט. לא מתקרבים אליו באמונה שלמה. אנו לא יודעים לקנות חלב בסופרמרקט ולדעת ששקית החלב הזו נשלחה מידי הקדוש־ברוך־הוא במיוחד בשבילי. הקדוש־ברוך־הוא הנמצא בכל מקום דואג לי ואני מאוד קרוב אליו'.
"תבינו", מסיים האיש את התיאור, "שאת השיחות הללו נשא בפני אנשים המחוברים ליהדות רק דרך 'מסורת' ו'קהילה'.
"יהודים שמעולם לא דיברו עברית, ובפניהם הוא דיבר על ה'צורה של יהודי'. אך הם הבינו את שפתו – שפת הלב, והתרוממו".
(מתוך הספר 'השמש בגבורתו')