היכן נזכר מספר הפרשיות של התורה?
בדברי חכמינו ז"ל לא מפורט סדר הפרשיות בשלימותן, רק פרשיות בודדות כגון: "ואתה תצוה" (מגילה כט:), "כי תשא" (שם ל:), "ויקהל" (שם), צו את אהרן (שם כט:), "קדושים תהיו" (זבחים כח:). אבל סך מספר הפרשיות שיש בתורה איתא במדרש הנעלם (זוה"ק פר' וירא קד:), בזוהר הק' (פר' ויקהל רו:) ובתיקוני זוהר (תיקון יג דף כט:): "דיש בתורה ג"ן סדרים דאורייתא, וזהו דכתיב (שיר השירים ד, יב) "גן נעול אחותי כלה. והביא מרן החיד"א (בספרו 'דבש לפי' מערכה פ' אות ג') בשם ספר קדמון (על קלף כתב יד) סימן לדבר, מה שנאמר (שמות לא, יח) לוחות אב"ן – גימטריא ג"ן.
יש אומרים שפרשת 'וזאת הברכה' אינה נכללת במנין הפרשיות
מקשים העולם מדוע נקטו חז"ל ג"ן פרשיות, בו בזמן שיש לנו נ"ד פרשיות? מהר"ם זכות (בפירושו לזוהר) כותב בשם מהר"ש אבוהב, שפרשת 'וזאת הברכה' אינה נכללת בכלל מנין הפרשיות, שאין קורין אותה בשבת רק בשמחת תורה (הובא בדבש לפי מערכת פ' אות ג'). תירוץ נפלא כיוצא בזה נאמר על ידי הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זצ"ל: "וזאת הברכה אינה פרשה, אלא לכשיקיימו כל התורה אז מבטיחה התורה 'וזאת הברכה'", עכ"ד.
יש אומרים שפרשיות תרומה ותצוה נחשבות פרשה אחת
מרן החיד"א מחדש (חומת אנך – תצוה ובשאר ספריו) שפרשת תרומה ופרשת תצוה נחשבות כאחת, לכבוד משה רבינו ע"ה שלא נזכר שמו בפרשת תצוה, כפי שאמר 'מחני נא מספרך אשר כתבת', ולכבודו נחשבת פר' תצוה כאילו היא סיום פרשת תרומה, שבה כן נזכר שמו כמה פעמים.
פרשיות 'נצבים וילך' נמנות כפרשה אחת
מהר"ם זכות (בפירושו לזוהר) מתרץ שפרשיות "נצבים-וילך" על פי הרוב מחוברות, ואף על פי שלפעמים הם נפרדות (בשנה מעוברת), הן נמנות בדברי חז"ל כאחת, משום שהם סמוכות ונקראות יחד יותר משאר פרשיות שאינן נקראות כאחת אלא בשנה פשוטה (משא"כ נצבים-וילך לפעמים מחוברות אף בשנה מעוברת).
פרשיות 'נצבים וילך' הן באמת פרשה אחת
מרן החיד"א (דבש לפי מערכת פ' אות ג') מוסיף על כך, שיש לומר שפרשיות נצבים וילך הן באמת פרשה אחת, ורק כשאין ברירה (מחמת השבתות) מחלקים אותן לשתיים, ומביא ראיה לזה, שמצא בספר קדמון על קלף כתב יד, שג"ן פרשיות הם, ומפרט שם כל הפרשיות ומזכיר פרשת 'נצבים' ומסיים בפרשת 'וזאת הברכה' בלא שמזכיר פרשת וילך, על כרחך דהם פרשה אחת אלא דזימנין מחלקים אותה לשתיים. אף הגר"א מוילנא בביאור הגר"א (על תיקוני זוהר תיקום י"ג דף כט:) כתב כן, וזה לשונו: "נצבים וילך סדרא אחד הוא, ולא חלקו אלא להפסיק בין תבוא לראש השנה כשחל בב"ג" עכ"ל.
(ע"פ גיליון 'בית מדרש' שע"י ישיבת מיר)