יקותיאל יהודה גנזל
מעשה שהיה, בדידי היה. באחד הימים של ערב החג, בצהרי היום, פסעתי לתומי ברחוב הרצוג בחיפה. חוזר הביתה מעוד סיבוב ערב חג של מי שעושה לראשונה בחייו את חג הסוכות בביתו.
בעודי פוסע בניחותא, מצד אחד בניינים עבשים ומעלי אזוב ומצד שני אופק של ים כחול ורענן, אני חש בתכונה בהולה סביבי. מסתבר ששיירת פקחים עירוניים, כמה בתוך רכב ועוד שני אופנוענים, עשו סיבוב קפדני ברחבי השכונה וחיפשו אחרי 'חרדי קרבן' שיספק להם קצת יח"ץ.
אני רק שמעתי צפירה, אבל אברך שפסע מאחוריי סיפר לי לאחר מכן שאחד הפקחים יצא מהרכב בלאט, עמד מאחוריי חמוש במצלמה, מוכן לצלם את "החרדי בלי המסכה שמקבל קנס!" הכל כבר היה מוכן להם. האופנוענים כבר שעטו מלפניי, מוכנים ומזומנים לעצור ולקנוס אותי, וכמובן… לתעד בגילה, רינה, דיצה וחדווה.
היתה רק בעיה טכנית קלה – פי ואפי היו מכוסים במסכה כירורגית כחולה… משום מה היה נדמה להם מאחור ומרחוק שאני נעדר מסכה. ברגע האמת הם מיהרו לקפל זנב ולנוס מהר-מהר.
באותו רגע מיד חשבתי על 'הדף היומי'.
יכול להיות בן־אדם פשוט, ממש פשוט, לא בר השגה ולא בעל מדרגה. המקטרגים והמשטינים מביטים עליו ורואים כמה הוא פשוט, כמה הוא לא מהדר יותר מדי במצוות, הם משחרים לטרפם, בטוחים שהנה בהגיע ימי הדין (והלא ידוע שגמר החתימה הוא ב'הושענא רבה') הם יוכלו לקרוע אותו לגזרים. הם יערימו ערמות של עבירות ואבק עוונות ודקדוקי חטא, הם ישמיצו אותו, יכפישו אותו ויקבלו את מה שהם רוצים.
אבל אז, ברגע האמת, הם מגלים שישנה בעיה טכנית קלה – היהודי הזה הוא יהודי של תורה. אמנם הוא עובד שתים עשרה שעות ביום והוא לא 'בן תורה' במובן המילולי של המושג, אבל הוא 'ש"ס איד', הוא יהודי של ש"ס. אחת ליום, בשעת בוקר מוקדמת או בשעת לילה מאוחרת, הוא מתגבר על העייפות ודוחק את כל עומס סדר היום הצידה ומתיישב ללמוד את הדף היומי.
באותה שעה אין לו בעולמו דבר מלבד התורה הקדושה, ונותן התורה, הקדוש־ברוך־הוא. הוא אמנם נראה איש פשוט, אבל הוא ממוגן, יש לו את המסכה הטובה ביותר עלי אדמות – את התורה הקדושה שהיא מכפרת חטא ועוון ומשפיעה על האדם שפע רב.
בהגיע שנה חדשה, באמת הגיע הזמן לקבוע סדר לימוד יומי. ומי שכבר זוכה להיות בין הוגי 'הדף היומי', יוכל להוסיף כהנה וכהנה. כי התורה מגנא ומצלא.
א בְּלַאט גמרא אִיז דִי בֶּעסטֶע מַאסקֶע – דף גמרא הוא המסכה הטובה ביותר.
(המבשר)