הרב בנימין גולד
"וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'" (ויקרא י"א, ב')
צריך להבין מדוע העניש הקב"ה את נדב ואביהו ביום חנוכת המשכן שהוא יום גדול להקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ, וברור שע"י שנפטרו שני גדולים מישראל נפגמה שמחתו של הקב"ה ואף נפגמה שמחתם של בני ישראל שצפו בכליון עינים ליום זה, ואף נגרם צער לאהרן ומשה, ומדוע לא השהה עונשם ליום אחר.
וביותר יש לבאר, שהרי כבר נתחייבו נדב ואביהו מיתה קודם לכן, שהרי כתוב "ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלוהים ויאכלו וישתו" (שמות כד יא) ופירש"י ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו, הם נדב ואביהו, ומכלל שהיו ראויים להשתלח בהם שהיו מסתכלים בו בלב גס מתוך אכילה ושתיה, ומביא שם האור החיים הטעם שלא שלח ידו בהם כיון שלא רצה לערבב השמחה וכו', וצריך ביאור א"כ מדוע בשעת מתן תורה לא רצה להענישם כדי לא לערבב השמחה ובשעת הקמת המשכן ביום השמיני למלואים שלח ידו בהם ולא חש לזה שתתערב השמחה?
•••
ומביא בספר אוצרות התורה בשם ספר שערי ארמון משל נפלא על כך: משל למלך אחד שרצה לבנות עיר אשר כל תושביה יהיו מרוצים, קרא לאדריכל מומחה ואמר לו לתכנן עיר כזו ולבנותה, עשה האדריכל את ציווי המלך ובנה עיר לתפארת, דירות מרווחות, מעיינות, גינות ופרדסים.
במשך הזמן העיר התאכלסה ולאחר זמן מה בא המלך לבדוק את העיר ולראות האם באמת כל תושביה מרוצים, ערכו לו בני העיר קבלת פנים חמה וסעודת מלכים, ובאמצע הסעודה שאל המלך האם כולם מרוצים מהעיר? ענו כולם פה אחד מרוצים מאוד! שוב שאל המלך האם יש למישהו תלונה? והנה קם אדם אחד ואמר כן! אדוני המלך בעיר הזאת אין רופא! מיד הבטיח להם המלך אני אשלח לכם רופא מומחה מעיר הבירה, ביום שהרופא הגיע לעיר יצאו כולם לקבל פניו בבגדי חג, גם המלך בכבודו ובעצמו בא לקבל את פניו, הרופא נדהם מקבלת הפנים שעשו לו ואמר בלבו כנראה האנשים האלו לא יודעים מה זה רופא ומה תפקידו, בחושבם שרופא הוא כל יכול ובידו להיות פוקח עוורים מחיה מתים וכו'.
והנה באמצע הסעודה שאל המלך האם כל התושבים נמצאים כאן? בדקו ומצאו שאחד מהתושבים חסר מחמת חוליו, אז פנה המלך לרופא ואמר לו: הנה יש לך הזדמנות להוכיח את עצמך לך טפל בחולה ולרפאות אותו, הרופא עשה כדבר המלך, בדק את החולה, נתן לו כל מיני תרופות וחזר, והנה לא עברה שעה קלה ושמועה רעה הגיעה החולה מת, כל התושבים נפלו על פניהם הזה הוא הרופא הגדול שכה יחלו לבואו? שאלו, והמלך פנה אל הרופא בכעס ואמר לו: כפי ששמעתי החולה הזה לא היה חולה מסוכן, א"כ מדוע הוא מת? השיב הרופא אני הרגתיהו!! נדהם המלך מתשובתו של הרופא, ומיד נימק הרופא את דבריו ואמר: האמת היא שבדרך הטבע לא יכלתי לרפאות את החולה, ואם הייתי עושה כל מאמץ לרפאות את החולה, היה נגרם נזק לתושבי המקום הזה, מאחר והכל היו סומכים עלי כי בכוחי להביא מזור לכל מכאוב, וממילא לא היו שומרים על בריאותם, רצוני היה כי ידעו התושבים כי יכולתי מוגבלת ואין בכוחי תמיד להושיע, קיבל המלך את נימוקו ונוכח לדעת שעשה זאת בחכמה.
כן לעניינינו, לפני שהיה המשכן, היו ישראל נזהרים שלא לחטוא כי אין מי שיכפר עליהם ואיש בחטאו יומת, אבל לאחר שהוקם המשכן נשקפה סכנה שבני ישראל יחשבו שמעתה הם חופשיים לעשות כרצונם והקרבנות יכפרו עליהם, והיה צריך להוציא מלבם של ישראל מחשבה מוטעית זו, מה עשה ה' המית את נדב ואביהו בעת הקמת המשכן, על אף שעשו חטא דק מאוד ולא הועילה להם זכותם ולא היותם בניו של אהרן ולא זכותו של משה רבינו דודם, או אז נפלה על ישראל אימה ופחד מהמחשבה לחטוא, ואמרו אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר.