הצדיקים שולטים על מערכות השמים והארץ בכח התורה. כך מבאר רבנו נסים את דברי חז"ל (פסחים נ ע"ב) הדורשים את מאמר הכתוב: "כי גדול מעל שמים חסדך" (תהילים קח, ה) על לומדי תורה לשמה, כלומר: על ידי התורה ניתן להם כח "מעל שמים", דהינו מעל מערכות הטבע! וזהו שאמר אנטונינוס לרבי (עבודה זרה י ע"ב): "ידענא דזוטי דאית בכו מחיה מתים", כלומר: התנא בדרגה הכי קטנה מסוגל להחיות מתים.
הכח והסמכות שניתנו לגדולי התורה אינם רק הלכתיים. אם ניתנה בידם הסמכות לעבר חודשים או שנים, הדבר לא מסתכם רק בכך שבסמכותם לקבוע שיש חודש אדר נוסף, ויום ט"ו הוא פורים ולא פסח, ומותר לאכול בו חמץ, אלא שעל ידי קביעה זו בכוחם לשנות את מערכות הטבע והבריאה.
מסוד ה' ליראיו
אני מכיר יהודי, יליד רומניה, שרצה לעלות עם בני משפחתו ארצה. הוא שמע שהשלטונות נותנים, ביתר קלות, אשרות יציאה לרבנים. לפיכך, על אף שהיה בן תשע עשרה בלבד, הוא הצהיר כי הוא מוסמך לרבנות. אלא שהתוצאה היתה הפוכה משציפה. השלטונות נתנו אשרות לכל בני משפחתו מלבדו. הם טענו שיש צורך שישארו רבנים ברומניה. וכך הוא נותר שם לבדו, תקוע, חודש אחר חודש, ולא ידע מה ביכלתו לעשות. היה לו גיס, תושב בני ברק שהלך כמעט כל יום ל"חזון איש". והוא ביקש ממנו שיבקש מה"חזון איש" שיפעל למען שחרורו.
יום אחד פנה ה"חזון איש" אל גיסו של הבחור שנתקע ברומניה, ואמר לו: דע לך כי הפספורט של גיסך כבר מוכן במשטרה כבר למעלה מחודש. דא עקא, הם מחפשים אחריו כדי לתת לו אותו, אך הוא רואה שהמשטרה מחפשת אחריו ובורח ממנה… שלח לו טלגרמה שלא יפחד, אלא יגיע למשטרה כדי לקחת את הפספורט"…
האיש הזדרז להודיע לגיסו את תוכן דברי ה"חזון איש". ואכן כאשר הבחור הגיע למשטרה, אמרו לו: "היכן היית? אנחנו מחפשים אותך כבר כמה ימים כדי לתת לך את הפספורט"…
ואני שואל: מהיכן אמור ה"חזון איש" לדעת שהפספורט של אותו יהודי כבר מוכן? האם יש לו קשר סמוי במשטרת רומניה?! אלא שזה כח התורה!
"שהתנה ה' על כל מעשה בראשית להיות כפופים לתורה ועמליה, ולעשות כל אשר יגזרו עליהם, וממשלתם עליהם כממשלת הבורא ברוך הוא"!
כוחם של גדולי ישראל
רבי שלום שבדרון זצ"ל סיפר לי שכשהיו באים אל האדמו"ר ה"שר שלום" מבעלזא זצ"ל, ומספרים לו על חולה, הוא היה מתאים לכל איבר את המצוה השיכת לו, ואומר לפונים: "אם כואב לחולה איבר פלוני, תלמדו היטב את הלכות מצוה פלונית. וכשכל בני המשפחה ילמדו את ההלכות, תהיה רפואה לאותו איבר חולה!".
זהו כח התורה שפועל ביולוגית על גוף האדם – חיות האיברים נקבעת לפי התורה.
סיפר לי יהודי שגר בשיכון הרבנים ברוממה, שבשנת תשל"ז, בהיותו בחור ישיבה, הוא סבל מבעיות גב קשות. לאחר כל מיני נסיונות טיפול שלא עזרו במאומה, הוא הלך להתיעץ עם רופא מומחה, שקבע כי עליו לעבור ניתוח בחוט השדרה באופן דחוף ביותר, והענין גובל בפיקוח נפש. הרופא המומחה הציע לבצע את הניתוח בעצמו, באופן פרטי, תמורת סכום לא מבוטל של עשרת אלפים דולר!
הפגישה נערכה בשעת ערב מאוחרת בקליניקה של הרופא באחד מבתי החולים בירושלים. הבחור שמע את הבשורה הקשה, והחליט לנסוע באופן מידי לסטייפלר ולשטוח בפניו את הדברים. בסמיכות לשעה שתים עשרה בלילה, הגיע הבחור לסטייפלר, וחזר בפניו על דברי הרופא. "ניתוח דחוף, פיקוח נפש"… הסטייפלר שמע את הדברים ואמר: "סע עכשיו חזרה לירושלים, ותאמר לרופא: 'לא ניתוח, לא דחוף ולא פיקוח נפש!.' מה שכן דחוף הם עשרת אלפי הדולר שהוא צריך כדי לצאת לטיול בחוץ לארץ עם אשתו… את זה הוא רוצה לעשות על הגב שלך… אבל בכל מה שנוגע לניתוח, אפשר להמתין עוד חצי שנה ולראות מה יהיה המצב".
הבחור היה המום "איך אמצא עכשיו רכב הנוסע לירושלים? וגם אם אמצא רכב, מן הסתם הרופא כבר לא ימצא בבית החולים. וגם אם אמצא אותו, איך אהין לומר לו דברים כה חריפים?!".
אך הסטייפלר האיץ בו: "וכי אין לך אמונת חכמים?!".
הבחור צעד לעבר התחנה בתקוה לתפוס את האוטובוס האחרון, כאשר לפתע עצרה לידו מכונית ונהגה הציע לו טרמפ לירושלים… כשהגיעו לכניסה לעיר, שאל אותו הנהג להיכן הוא צריך להגיע, ובאורח פלא התברר כי גם פניו מועדות לאותו כיוון. וכך הוא הביא את הבחור עד פתח בית החולים. הבחור שאל את האחיות, האם הרופא עדין נמצא בבית החולים, והופתע לשמוע כי במקרה התבצע ניתוח דחוף, שהרופא היה חיב להיות נוכח בו, ובעוד דקות ספורות הוא אמור לצאת מחדר הניתוחים.
בשעה שלוש לפנות בוקר, יצא הרופא מחדר הניתוח, ונדהם לראות את הפציינט שלו יושב וממתין. "מה אתה עושה כאן בשעה כזאת?" שאל בפליאה.
הבחור אזר אומץ, וחזר באזני הרופא על דברי הסטייפלר מילה במילה. הרופא היה המום, טפח על ראשו וקרא: "אוי ואבוי לי, אוי ואבוי לי, חזור בבקשה לסטייפלר, ואמור לו כי אני מבטיח שלא אעשה זאת שוב. ולהבא אשתדל לקבל החלטות נכונות, אך ורק מתוך שיקול דעת מקצועי, ולא מתוך נגיעות אישיות"…
(מתוך הספר 'אריה שאג')