"כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה" (במדבר ל"ה, ט"ו)
האור זרוע (ח"א הל' שליח ציבור סי' קיב ד"ה אדם שהרג) מביא: "כתב רב שרירא גאון זצ"ל ההורג את הנפש בזמן הזה אין בידינו לעשות לו מאומה לא להורגו ולא לחובטו ולא להגלותו, אלא לימנע ממנו שלא להתערב עמו ואסור להתפלל עמו ולהסתכל בדמותו שכן אמרו חכמים אסור להסתכל בדמות אדם רשע ופסול לכל עדות שבעולם, עכ"ל.
ומוסיף האור זרוע: ולא שנא ההורג במזיד ולא שנא הורג בשוגג שיש לימנע ממנו אם אינו שב בתשובה, אבל אם שב בתשובה הרי הוא צדיק גמור מיד אע"פ שעדיין לא עשה שום דין אלא שצריך טבילה ליטהר מעבירה שטימאתו, שהעבירה מטמאה, וכן קבלתי ממורי הרב רבינו שמחה זצ"ל שכל בעלי תשובה צריכין טבילה. ואע"פ שכל בעלי תשובה צריכין טבילה אעפ"כ הטבילה אינה מעכבת התשובה, ע"כ.
"זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ" (במדבר ל"ד, ב')
הגמ' נדרים (כב.) מספרת שכשעולה עלה מבבל לארץ ישראל, התלוו אליו שני אנשים מבני מחוזא, ובדרך הליכתם קם אחד ושחט את חבירו, ומובא שם שרבי יוחנן תמה שאפילו שהרג אחד את השני בכעסו, אולם רק על בבל נאמר "ונתן לך שם לב רגז" ולא על א"י והואיל והמעשה היה בא"י איך הרג בכעסו את חבירו, ואמר לו עולא שהמעשה הזה היה לפני שעברו את הירדן, ועוד לא נכנסו לארץ ישראל.
והמהרש"א שם מבאר מה שאמר רב יוחנן שהפסוק "ונתן לך שם לב רגז" מדבר על בבל, משום שהיצר הרע שולט בחו"ל יותר מבארץ ישראל, והכעס הוא ממידות היצר הרע.
(קב ונקי)