הרב ישראל ליוש
דורשי רשומות דרשו ש'אייר' הוא נוטריקון: 'אני ה' רופאך'. ויש שדרשו עוד שגם 'אדר' מורה על אותו נוטריקון: 'אני ה' רופאך'. החילוק ביניהם ש'אייר' הוא בשם הוי"ה ככתיבתו, ו'אדר' הוא בשם אדנות כקריאתו. ונראה ששתי בחינות בכח ה'רופא חולים' נאמרו כאן, האחד נרמז בשם הוי"ה והשני בשם אדנות, והדרשות דורשים ביאור!
כתיב: 'זה שמי לעולם וזה זכרי לדור ודור', בעולם הבא נקרא שמו של הקב"ה כפי שהוא נכתב ב'י"ה', אבל כאן בעולם הזה אינו נקרא ככתיבתו, אלא באדנות. והטעם בזה כי שם הוי"ה מורה על הרחמים והחסד, כפי שמובא במדרש רבה (פ' שמות): "כאשר אני מרחם על עולמי אני נקרא הוי"ה". ושם אדנות מורה על הדין והמשפט. הקב"ה במהותו כולו טוב, מרחם על בריותיו ורצונו רק להיטיב איתם, אך שלמות טובו נראית רק בעולם הבא – עולם האמת. אולם כאן בעולם הזה, כלפי חוץ, בקריאתו, פעמים שהוא נראה כאדון על עבדיו המנהיג אותם בדין, בשבט שופטים המענישים את שפוטיהם, ואין טובו נראה לעין כל.
המהרש"א (קידושין עא א) מוסיף בזה, שלכך נקרא ראש השנה שהוא יום דין 'יום הזיכרון', ע"ש צורת הזכרת שמו ית' שהיא באדנות, כי הוא מורה על הדין והמשפט, והוא מרומז בשם 'אדנ"י': א' הוא 'ראש השנה', י' זהו 'יום הכיפורים', וביניהם מילת 'דן', כי באותם הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים, יושב הקב"ה על כס המשפט ודן את ברואיו.
אי' בגמרא (סנהדרין קא א) אמר ליה ר' אבא לרבה בר מרי, כתיב: 'כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך', וכי מאחר שלא שם, רפואה למה? אמר ליה: הכי אמר ר' יוחנן, מקרא זה מעצמו נדרש, שנאמר: 'ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך', אם תשמע, לא אשים, ואם לא תשמע, אשים, אעפ"כ 'כי אני ה' רופאך'.
עפ"י דברי הגמרא הנזכרים, נבין את שתי הבחינות בכח ה'אני ה' רופאך', הנרמזים בשני הנוטריקון, של שם הוי"ה ושל שם אדנות. יש בחינה של רפואה שהיא נראית לעין כל כטוב מוחלט וכרחמים וחסדים, והיא בריאותנו התמידית, שמסיר מאיתנו כל מחלה, ודואג שכלל לא נחלה בהם, וזה נרמז בנוטריקון חודש אייר, כי שם הוי"ה מרמז על חסדיו ורחמיו ית'.
אך יש רפואה הבאה אחרי מחלות, מכאובים וייסורים, שנראה כי לוקים בה בשבט משפט של אדון המעניש את עבדיו. אך האמת, כי 'אני ה' רופאך', לאחר ששבים בתשובה שלמה על המעשים הרעים שגרמו לייסורים והמחלות, מביא הקב"ה מזור למכאובים, ואז מבינים כי גם 'אני ה' רופאך' הנרמז בנוטריקון חודש אדר, יש בו רחמים גדולים, כי המחלות באו לזכך ולטהר את הנשמות מקליפות החטאים, והרפואה באה לאחר תשובה אליו באמת ובתמים, בלב שלם.
כמה יאה לקשט את מאמרינו בזרו של מרן ה'חפץ חיים' זי"ע, שמחלק בין ריפויו של הקב"ה, עליו נאמר 'כי אני ה' רופאך', לבין ריפויו של רופא בשר ודם, שאמנם נדרש מהפסוק 'ורפא ירפא' שניתן לו רשות לרפא, אך יכולתו מוגבלת, כפי שנאמר 'ורפא ירפא', הוא זקוק לרפא ולחזור ולרפא. מה שאין כן, הקב"ה מרפא את החולה בשלמות בפעם אחת, כדכתיב 'אני ה' רופאך'.
זאת תפילתנו – מסביר החפץ חיים – 'רפאנו ה' ונרפא', שכן כאשר הקב"ה ירפא אותנו, תהיה הרפואה מושלמת ותמידית.
***
"חולה מסוכן אני" – תינה החסיד את צערו לפני האדמו"ר רבי מרדכי מנישכיז זי"ע, "ואני מבקש עצה למחלתי…". "סע אל הרופא באניפולי" – הציע האדמו"ר. החסיד עשה כמצוות רבו, וכשתקווה רבה בליבו הגיע לאניפולי והחל לברר אצל אנשי העיר על מקום מגוריו של הרופא. להפתעתו, תושבי העיר כלל לא הבינו על מה הוא שח, "מעולם לא היה באניפולי רופא…". "ומה אתם עושים כאשר הנכם חולים וזקוקים לרופא?" – התעניין החסיד, "אין לנו אלא להישען על 'רופא כל בשר', אנחנו מתפללים לאבינו שבשמיים ובוטחים בו שירפא אותנו…!".
מאוכזב שב החסיד על עקבותיו ונכנס שוב אל רבי מרדכי וסיפר לו כי הוא שלח אותו למקום שאין שם כלל רופא, "שאלת את תושבי העיר מה הם עושים כאשר הם נזקקים לרופא?" – שאל אותו האדמו"ר, "הם בוטחים בקב"ה…" – השיב החסיד, "שוטה!" – אמר לו הרבי –"אל הרופא הזה שלחתי אותך… כי אני ה' רופאיך…!".
***
נערה יהודייה נכנסה בהיסטריה לביתו של הרופא היהודי רבי אהרן גארדיה זצ"ל, וזעקה שאביה חולה מאוד ומצבו אנוש, ובקשה ממנו שיבוא לביתו לבדוק ולרפא אותו.
הרופא לא נסחף למהירותה של הנערה והחל בהכנות ארוכות לקראת היציאה לבית החולה, הוא הוציא באיטיות את חליפתו מהארון, הבריש את כובעו כאילו הוא הולך לאירוע מלכותי, ענב עניבה וצחצח את נעליו, משל היה עתה ערב שבת…
כאשר ראתה הנערה שהרופא אינו מבין את נחיצות הענין ומשתהה לצאת לדרך, התמלאה בייאוש ובצרתה החלה לזעוק בקול מעומק ליבה: "ריבונו של עולם! אם הרופא לא בא לרפא את אבי, אנא רפא אותו אתה! אנא ה' הושיעה נא…!".
"שובי לביתך" – אמר הרופא לנערה הבוכייה – "כי כבר הוטב מצבו של אביך…!". הנערה מיהרה לביתה ואכן שמחה לראות כי חל שינוי לטובה במצבו של אביה, ולאחר זמן מה נרפא כליל ממחלתו.
לימים נשאל דוקטור גארדיה: "מדוע השתהה לבוא לרפא את החולה?", וענה: "כאשר באה אלי הנערה וביקשה שאבוא לרפא את אביה, הבנתי מדבריה כי מצבו קשה מאוד, ובדרך הטבע אין לי מה להציע לרפואתו, אמרתי בלבי, אתנהג כך שהנערה תבין שאין לה על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים, וכך היא תפנה אליו מעומק לבה, והישועה בוא תבוא…".
הרופא של אניפולי
מעניין לציין שלפני שנתיים השתתפתי בשבת התאחדות בעיר אניפולי
ובשבת בצהרים טיילנו ברחובו העיירה
כשלצידנו דובר רוסית.
ולפתע נזכרתי בסיפור הינ"ל על הרופא מאניפולי
כשעצרו את אחד התושבים המקומיים שאל אותו דובר הרוסית: מה אתם עושים כשצריכים רופא?
הלה עשה פרצוף, נענע בידיו ובראשו, ואמר: יש כאן רופא שיותר יוצאים ממנו מתים מאשר חיים, ולא כדאי ללכת אליו,
הרופא נשאר אותו רופא