מספר אברך: נוות ביתי תחי' עמדה בפני 'פרשת דרכים' בעבודתה. קידום מסוים עמד על כף המאזניים, ומבחינתנו היה מדובר ברווחה כלכלית חשובה שעמדה על הפרק.
אבל את זה ידעתי רק לאחר מעשה. באותו בוקר לא הייתי מודע כלל למתרחש בעבודתה של אשתי. גם עבורה היתה זו הפתעה גמורה שנחתה עליה באותו הבוקר, עת הגיע מנהל מסניף אחר והחליט לראיין מספר עובדות רב ולבחור מיידית אחת מתוכן שתקודם.
וכאן אנו מגיעים לליבו של הסיפור, שמבחינתי אין בו אלא נס גלוי ממש, כמו 'רעם' המהדהד מן השמים משבר עקמומיות שבלב, מזכיר לנו את קיומו של הבורא ומעורר אותנו לברך שכוחו וגבורתו מלא עולם.
היה זה בוקר שגרתי, ישבתי לבדי בביתי שהיה שומם באותה העת. השעה היתה 8:50 ונותרו עוד מספר דקות עד שיתחיל הסדר. סיימתי את ארוחת הבוקר בשלוה ופניתי לברך ולצעוד בנחת לכולל, אך רוח התעוררות לבשה את ליבי. פתחתי סידור והחלתי לברך ברכת המזון בכוונה גדולה, בניגון ובנעימה.
סיימתי לברך, צעדתי לכולל, הסדר התחיל והענין נשכח מליבי. עם סיום הסדר התקשרתי לרעייתי לדרוש בשלומה, והנה היא על הקו נסערת מאוד. "היו ראיונות עם העובדות ובחרו בי מכולם לקידום משמעותי בתפקיד ובשכר".
כל כך שמחנו, אמרנו ביחד מזמור לתודה. ואני שואל בסתמיות: באיזו שעה נפלה ההחלטה? ואשתי עונה כמסיחה לפי תומה: בשעה 8:50.
פתאום נפל לי האסימון, ולשוני נאלמה דום. בדיוק בשעה זו ברכתי ברכת המזון בכוונה גדולה! ואכן זה המעשה שהיה, ה' שמע לתפילתי. הישר מפי אל ה' הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים. לא יאומן כי יסופר.
(משנתה של תורה)