* מעת שידוע, או שניתן לשַׁעֵר, כי התינוק מסוגל לאכול 'כזית' מאחד מחמשת מיני דגן, חי, אפוי או מבושל, במשך 'כדי אכילת פרס' - חלים על צואתו ו'מי רגליו' דיני ההרחקה בעת העיסוק בדברי קדושה. וראוי לנהוג בדיני ההרחקה אף ביחס לתינוק בן יומו; ויש שכתב שאין צורך להתרחק מִמֵּי רגליו. והחל מגיל שש־שבע חלים דיני ההרחקה בכל מקרה.
* במקום בו שכיחים דברי מיאוס אשר אסור מדאורייתא לומר דברי קדושה בסמוך להם - יש לבדוק טווח של ארבע אמות לפני העיסוק בדברי קדושה, ולכתחילה יש לבדוק את כל טווח הראיה.
* דְּבַר מיאוס מכוסה שריחו אינו נודף מבעד לכיסוי - אין חלים עליו דיני ההרחקה, וכיסוי שקוף אף הוא נחשב ככיסוי. ומַיִם צלולים אינם נחשבים לכיסוי, אך מים עכורים נחשבים ככיסוי, וכן שלג.
* אסור מן התורה לעסוק בדברי קדושה ב'בית הכסא', בין בדיבור ובין בהרהור; ואיסור זה קיים אף בשעה שהוא נקי לחלוטין.
* מותר לעסוק בדברי קדושה בסמוך לצוֹאה יבֵשׁה לחלוטין. ונחלקו רבותינו אם סימן היובש הוא כשהצואה מתפוררת בעת זריקתה, או כשמתפוררת בעת גלגולה על פני משטח כלשהו.
* מקום שייעדוהו ל'בית הכסא' - בדיבור או במעשה, ולא במחשבה בלבד - וטרם השתמשו בו, נחשב כמקום מאוס ואסור מדרבנן לעסוק בו בדברי קדושה, כיון שיש בכך בזיון לדברי הקדושה.
* כפי שלמדנו אתמול, אסור לעסוק בדברי קדושה ב'בית הכסא'. וקירות בית הכסא - לדעת השולחן ערוך לא חלים עליהם דיני ההרחקה, ולדעת פוסקים רבים חלים עליהם דיני ההרחקה, משום שהקירות מיוחדים לְצוֹאה ונחשבים כ'גרף של רעי' (ראה שולחן ערוך סימן פז, סעיף א). לפיכך, בזמננו, שהצואה אינה נוגעת בקירות - לכל הדעות אין חלים עליהם דיני ההרחקה.
* נאמר בתורה: "ובדבר הזה תאריכו ימים", ודרשו חז"ל 'דבר - דיבור', דהיינו שהמקיים את דיני ההרחקה בעת אמירת דברי קדושה זוכה בכך לאריכות ימים.
* הפוסקים מתחבטים בקשר ל'בתי הכסא' שבזמננו - אם חלים עליהם דיני ההרחקה בשעה שאין בהם ריח רע, ורבים מהפוסקים הכריעו שיש להחמיר.
* חדר המשמש הן ל'בית הכסא' והן לצרכים אחרים - כמצוי בבתים רבים - יתכן שאין חלים דיני ההרחקה על כל שטחו בשעה שאין בו ריח רע.
* בחֲדר הרחיצה שבבית המרחץ, שכל העומדים בו - או רובָּם - אינם לבושים, אסור גם להרהר בדברי קדושה, ואף כשהוא נקי ואין בו אדם בלתי לבוש.
* חֲדר רחיצה שדרכו להיות נקי אף בשעת הרחיצה, ואין בו הבל רב וזוהמה רבה, כמו חדרי האמבטיה בבתים רבים - מותר להרהר בו בדברי קדושה, ואף בשעת הרחיצה.
* המילה 'שלום' היא אחד משמותיו של ה' (ראה ספר שופטים פרק ו, פסוק כד); ולכן אסור להזכירה בכל מקום או מצב שאסור לומר בו דברי קדושה.