1."לא שמענו מעולם שאפשר למכור עבירות"
מעשה שאירע בעיר מונקטאש, נידון בשו"ת מחנה חיים (ח"ה חו"מ סי' כ'): עני בן תורה שהיה אדם מכובד, ניגש פעם לעשיר אחד בסעודת ברית של אחד מבני העיר וביקש ממנו צדקה. אמר העשיר: אמכור לך את העברות שלי, ועוד אתן לך על כך עשרה זהובים. ונתן לו הכסף ואמר: 'על חטאים שאני חייב עליהם עולה, על חטאים שאני חייב חטאת' וכו'… העני המסכן הרכין ראשו, הנהן ויצא. כצאתו, פגעו בו אנשים והזהירוהו כי בנפשו הוא! וסיפרו לו את שנדפס בעיתונים שמעשה כזה אירע בשוק הצמר בעיר פלונית. העני ביקש לבטל את המקח אך העשיר לא הסכים, ונפשו של העני אבלה עליו, ועובר בין חכמי ישראל ושואל להגיד לו אם המקח קיים, והמון העם מרחקים ומזלזלים בו.
השיב על כך ב'מחנה חיים': "הדבר הוא פלא, לא שמענו מעולם, ומה שהעולם מספרים שארע סיפור כזה מי יודע, מסתבר שלא היה ולא נברא… וראיתי שהגאון הגדול מלמברג השיבו שלא מועילה מכירת העבירות, זה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן".
- מדוע לא ניתן למכור עבירות, וכיצד אמרה רבקה: 'עלי קללתך בני'?
אדם לא יכול למכור עבירות שעשה, מהסיבות הללו: א. הנפש החוטאת היא תמות. ב. אין יסורים בלי עוון, ואי אפשר שיבואו על אדם יסורים בלי שחטא. ג. העבירה פועלת כתמים בנפש, זו מציאות שאי אפשר לשנותה על ידי מכירה. בנוסף, מצד כללי חושן משפט, אמנם אפשר היה לדון אם היה מוכר לו עבירה מסויימת, אבל כיון שהוא מכר לו את כל העבירות שעשה ולא פירטם, לא חלה מכירתו, דהוי דבר שאין לו קצבה. ועוד יותר: וכי שוטה הוא העני הזה שתמורת עשרה זהובים בלבד ימכור את נשמתו וגופו לסבול עונשו של אדם אחר? אלא מסתמא היה משחק עמו, כי אדם לא יקנה חדר מלא עבירות תמורת סך כזה, ואין זה אלא היתול ושחוק.
ומה שמצינו דברים בהם אחד חוטא והשני נענש, נבוא לבארם: א) מה שהגורם תקלה לחברו נענש תחתיו כמו שמצינו לגבי פרתו של רבי אלעזר בן עזריה, שעל שלא מיחה נקראת על שמו – שם גורם התקלה עשה זאת לפני שנעשה החטא, ולכן נכנס במקומו לעונש העתיד לבוא עליו, אבל אם כבר חל העונש, על זה נאמר 'ואשמה הנפש ההיא'. ב) כשהבן אומר על אביו 'הריני כפרת משכבו' ומקבל את העונש עליו, בזה מכבדו וזו זכות לאביו, אף שאי אפשר שיענש עליו. ג) מה שאמרה רבקה 'עלי קללתך בני', אין הכוונה שהיא תקבל את הקללה חלילה אלא שכך נתגלה לה בנבואה (שו"ת מחנה חיים, שם)
- למרות שהמכירה לא חלה, המוכר והקונה צריכים כפרה
למרות שמכירת עבירות לא חלה, יש להוכיחם על שעשו כן, כי שניהם עשו שלא כראוי: העשיר – מדוע לא עשה תשובה? למה ביקש מפלט להביא את חטאיו על ראש דל ואביון אשר העניות העבירתו על דעת קונו? וכי העני הוא 'השעיר' אשר ישא את עוונות 'העשיר'? נמצא אפוא שהוא מחטיא לחברו ונכנס במקומו. וגם, יש במעשה זה חשש מינות: לפנים האמינו הגויים שבעל עבירה מוכר את עוונותיו לכמרים בעד כסף אשר נתן להם, אבל בעם ישראל לא נשמע כזאת, רק תשובה, תפילה וצדקה. וגם את העני יש להוכיח על אשר מעל בה': הנשמע כזאת, ליטול פי שנים בגיהנם? היש עזות גדולה מזו?
סוף דבר, אדון שניהם לכף זכות, שהפכו השותים לשוטים… אולי נכנס היין בהם ששתו בסעודה והיו שיכורים, אשר נחשבו שוטים, וחטאו בלא לב ושגו בלא דעת. לכן שניהם צריכים כפרה, יתוודו על חטא שחטאנו בבלי דעת ויבקשו מחילה ברבים ליד ספר תורה. ואת הכסף יחלקו לעניים, וראוי שיקבלו אותו יום ליום תשובה (מחנה חיים, שם)
- האם ניתן למכור מצוות?
מעשה באחד שנהג להתענות בה"ב, ונתן את שכר התענית לחברו. בתשובת מהר"ם אלשקר (סי' קא) הביא בשם רב האי גאון שנשאל על כך, והשיב שהמתענה הפסיד שכרו כי בז למצוות, והקונה לא קנה כי מצוות שכרם על העבודה עליהם וזה לא ניתן למשא ומתן.
והנצי"ב מוולאז'ין (בשו"ת משיב דבר ח"ג סי' יד) האריך בשאלה שבאה לפניו באחד מכר את העוה"ב שלו לחבירו והלה שילם חלק, והלך לחכם שעשה שאלת חלום שהורו לו שאין בכך כלום, ועתה הוא רוצה שכרו בחזרה. וכתב הנצי"ב כדברי המהר"ם אלשקר הנ"ל, שאין בכך כלום.
- כיצד מועיל הסכם יששכר וזבולון?
כיצד אם כן מועיל הסכם יששכר וזבולון? מסביר הנצי"ב, כי הזבולון אינו מקבל חלק בתורה, אלא מקבל שכר שגרם למנוחת הנפש ליששכר ללמוד, אך שכר בתורה ובמצוות אי אפשר לקנות למכור, אלא כל אחד נמדד על פי עמלו. אמנם באגרות משה (יו"ד ח"ד סי' לז) מסיק שזבולון מקבל ממש חלק התורה של יששכר. וכעין זה נקט בספר 'יששכר וזבולון' (להגר"א שטרנבוך שליט"א), וראה עוד שם מה שמבאר בזה.
(ע"פ: נר לשולחן שבת; פרי ביכורים)