"תחת אשר קנא לאלקיו" (במדבר כה יג)
היה זה בתקופה בה נהלה היהדות החרדית בארץ הקודש מאבק נגד פרסומים כעורים ברחובות קריה. החל מסע נרחב של כיסוי פרסומים בדיו שחור, מאבק שהחל בירושלים, בה צבעו תחנות אוטובוס וקשקשו כתבי מחאה על קירות העיר וכו'. הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל, רבה של אופקים, היה סבור כי צעירים או פוחזים אין להם לעסוק בענייני קנאות מהסוג הזה.
וכך הצהיר ברבים: "לדעתי הדברים האלו צריכים להיעשות רק ע"י גדולי ישראל ואנשים חשובים. זו שגיאה גדולה שהמלאכה ניתנת לפרחחים ואנשי שוליים. טעות זו גם גוררת פרסום תקשורתי למשל ולשנינה ש'החרדים שורפים תחנות', אך אם רבנים בלבד יעסקו בכך, לא יהיה מצב שיאמרו ש'חרדים' שורפים תחנות" – אלו היה דבריו בסיום שיעור בספר המצוות.
איש מהשומעים באותה שעה לא יכול היה להאמין מה טומנת הצהרה זו בקרבה… כי לאחר כשבוע-שבועיים, ברגע מסוים הוא זצ"ל אימץ את לבבו והחליט כי 'אני הוא זה שיכול ומסוגל לצאת לרחובות קריה'… ר' שמשון נטל דלי, מברשת וצבע, ויצא לבאר שבע בירת הנגב להשחיר כמה פרסומים. "לא חשבתי לרגע כי לא יעצרו אותי וכי לא יובילו אותי למשפט ומאסר, ואעפ"כ השחרתי כי הייתי סבור שזה מתפקידי", אמר לבני משפחתו.
הוא יצא שלוש פעמים בשלושה לילות. בלילה הראשון יצא לבדו. נשארה עדות רק מחצי שעה לפני שהגיע לבאר שבע, פרט מדהים בנקיות וערלכקייט השמורים לתלמידי חכמים מובהקים, שגם בעיצומה של העשייה הנגיעות האישיות לא מעבירות אותם על דעתם.
"בשתים עשרה וחצי בלילה עמדתי בצומת משמר הנגב, המתנתי לאוטובוס המגיע מהמרכז לכיוון תפרח. ר' שמשון חלף עם רכבו מאופקים לכיוון באר שבע, כלומר, בצידו השני של הכביש. הוא הבחין בי, הסתובב, התקרב והציע לי בבקשה שאבוא עמו יחד להשחיר תחנות… לא האמנתי לכזו בקשה, שהרב יוצא בגפו להצטרף למאבק הציבורי הארצי… שתקתי. הוא לא ציווה, לא הפציר, אלא ביקש.
"לאחר שתיקה קצרה העזתי להשיב לו: השעה מאוחרת ואשתי ממתינה בבית. 'אה, מחכים לך בבית? אם כך, תעלה בבקשה לרכב אקח אותך הביתה לתפרח'. הרב העלה אותי לרכב, לא דיבר מילה מיותרת אודות הפעולה החשובה שביקש לשתף אותי, נסע את הדרך עד תפרח, שאל אותי שאלה במסכת נדרים בה עסקו בכולל. כאשר הגענו לכניסה למושב הצעתי-ביקשתי: הרי הרב ממהר לבאר שבע, ארד כאן ליד תחנת האוטובוס. 'חלילה', הגיב, והכניס אותי פנימה למושב עד פתח הבית ממש. משסיים את החסד, יצא לבדו באישון הלילה למלאכתו, מלאכת קודש, לכיוון באר שבע".
אותו לילה הוא לא נעצר. לקראת בוקר התקבל מידע במשטרת באר שבע על חרדים שהגיעו כנראה ממאה שערים לצבוע תחנות בבאר שבע. מפקדי האזור נכנסו לכוננות.
מצווה גוררת מצווה
כאשר מצווה נעשית ללא גרגיר של חיצוניות, עם כוונות ראויות, מצווה גוררת מצווה. ר' שמשון לא שקט על שמריו, ולאחר כשבוע יצא שוב. על הלילה ההוא העיד אברך, כיום איש ציבור ירא שמים: "הוא ביקש את עזרתי, ונעניתי לו. נסעתי עמו לבאר שבע, צבענו תחנה אחרי תחנה ברחוב הראשי של העיר. לא היה לי פנאי להביט על פניו ועל מראהו של הרב זצ"ל בשעה נדירה זו, כיוון שהייתי טרוד בהטמנת הפחד שליווה אותי. עם הפחד שלי, חשתי בכך זכות לסייע לרב במעשיו הנודעים לשם שמים.
"לקראת סוף הרחוב הראשי קלטנו בזוית העין כי רכב משטרתי בעקבותינו. התחלנו בנסיעה של בריחה. המרדף החל. הגברנו מעט את המהירות, עדיין נסענו כביכול לתומנו. בכל זווית רחוב הצלחנו להשליך מחלון הרכב את פחיות הצבע עד שלא נשאר בידנו כלום. הם רודפים אחרינו ואנו כאילו לא רואים, נוסעים.
"כאשר הגענו לעיר העתיקה שרחובותיה צרים, ניידת משטרה עקפה אותנו בדהירה וחסמה את דרכנו. 'אתם לא רואים שוטרים אחריכם?' שאלו השוטרים. 'אני עסוק בנסיעה, וכי אפשר לראות חוץ מזה?' השיב הרב בנוסח של תמיהה.
"השוטרים החלו לחפש ברכב, אח"כ בתא המטען, אך לא מצאו מלבד פחיות של טרפנטין לדילול צבע. 'מה זה?' שאלו, והרב פנקוס השיב: 'אני משתמש בהם לטיפול ולתאורה בלוקסים של שבת'. אכן, ר' שמשון השתמש בלוקס לתאורה בשבת קודש.
"הם חיטטו מאחור תחת המושבים ולא עזבו אותנו. שאלו וחקרו: 'מה עשיתם, להיכן נסעתם בשעה כזו? וכו'. ר' שמשון פנה לשוטר ואמר בעברית מעורבת באנגלית: 'אני יליד אמריקה, ישנה סיסמה שאמי לימדה אותי כבר מגיל ילד: 'שוטר זה חבר'. אם כן מדוע שאתם תהיו הגורמים לי לחשוב אחרת? אנא, הזמן שלנו ושלכם יקר, ואנו ממהרים'. בסייעתא דשמיא עזבו אותנו. 'סעו לדרככם'".
"משה, נתפסתי לשם שמים"
בלילה השלישי, היה זה לאחר כיומיים. הרב פנקוס השתתף ב'ברית יצחק' בבאר שבע, הזדמן לו לשמוע כי חידשו שוב תמונות שחץ בכל העיר. הוא פשוט שב על עקבותיו, נסע בכאב מבאר שבע עד ביתו באופקים, הכניס צבע בשקיות ניילון, שב לבאר שבע בשעה שתיים לאחר חצות, זרק את השקית הראשונה על תמונה. חלפו שתי דקות ומאחוריו שש ניידות. עצרו אותו. לאחר שנכנס למעצר ביקש להתקשר לאשתו. השוטר לא הסכים. 'אם יש לך אישה וילדים אתה צריך לתת לי להתקשר ולהודיע בבית', הסביר לו ר' שמשון. השוטר התקשר בשבילו. הרבנית שלחה את התפילין בידי תושב העיירה ס' דדוש שאחיו שירת כקצין במשטרה.
הרב היה במעצר עד שעות הבוקר. הרב משה גפני, תושב העיירה אז, החל מיד בפעילות לשחרר את הרב. ר' שמשון קרא לעומתו מתא המעצר לחלון הפונה לחצר בלשון חז"ל: "משה, נתפסתי לשם שמים, מצבי בסדר גמור".
במהלך יום שישי, לאחר פעילות מרתונית של הרב דייטש והרב גפני, שוחרר רבה של הקהילה בערבות לכבוד שבת. משפטו היה אמור להיערך ביום ג', אלא שבעקבות פעילות וטיסה עתידית לחוץ לארץ המשפט נערך מיד ביום א'. כפי שהתקבלה עדות אישית מאחד הקצינים במקום, במשטרת ישראל ביקשו בעיקרון להענישו קשות למען ישמעו ויראו, אך רצונם לא בא לידי מימוש. למחרת המשפט פורסמו בעיתון על ידי הרב בנימין י' רבינוביץ פרטים מהדיון המשפטי תחת הכותרת: "לא אוכל להצהיר שלא אחזור על דבר כזה בעתיד", כדלהלן:
"'חלילה, לא אוכל לתת הצהרה שלא אחזור על דבר כזה בעתיד, משום שזה מנוגד למצפוני. אם אצהיר כך, אני חושב שזה בגידה במערכה שלנו. הפרסומים הללו מהווים התדרדרות מוסרית שאינני יודע לאן עוד תוביל אותנו. התמונות שמתפרסמות הם סכנת נפשות לציבור ואנו חייבים לשמור עלינו ועל בנינו. מי שמדביק את המודעות מלכלך את רשות הרבים שהוא הבית שלי' – כך אמר אתמול הרה"ג רבי שמשון דוד פינקוס שליט"א, רב הקהילה החרדית באופקים, לפני מתן גזר הדין באשמה שריסס ביום חמישי תמונות תועבה בבאר שבע.
"שופט השלום צבי סגל נעתר לקיים את הדיון המשפטי כבר אתמול, מאחר והרב פינקוס הודה והורשע בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. בבית המשפט נשא הרב דברים בגנות הפצת תמונות תועבה ברחובות העיר, ואמר כי התורה היא המסמך החשוב ביותר שיש לעם ישראל, והתורה קובעת בצורה הברורה ביותר כי בכל מקום שיש גילוי עריות באה אנדרלמוסיה לעולם ההורגת קטנים וגדולים. 'אני עושה זאת מבחינה מצפונית, ואם אנו לא נגיב אז הקב"ה יגיב, ואם ד' יזרוק עלינו שחור אזי באמת יהיה שחור', אמר הרב פינקוס בקול נרגש.
"בהמשך הביע הרב את תקוותו כי לאור מעשהו תהיה הידברות במטרה למנוע את פרסום תמונות התועבה בחוצות רחובות ארץ ישראל, אך יחד עם זאת סירב בתוקף להתחייב כי ימנע עצמו בעתיד לנהוג באותה צורה, מכיוון שזו תהא בגידה במערכה של קודשי ישראל. 'זו ארץ ישראל, זו ארץ הקודש', אמר.
הנאום שחדר ללבבות
"נאומו היוצא מן הלב נקש מעט על לב השומעים. בגזר הדין אמר השופט צבי סגל: 'אין לי ספק שמבחינה סובייקטיבית חש הנאשם כנפגע בעת שצפה במודעות פרסומות אלה, שכן אלה נמצאות ברשות הרבים ועומדות בניגוד לדין תורה על פיו חש הנאשם מחויבות. יחד עם זאת עפ"י החוק הישראלי מעשהו של הרב פינקוס הינו בגדר עבירה על חוק העונשין, והשאלה היא איזה עונש יש להטיל בנסיבות המקרה הנוכחי. טוב היה אילו ההידברות בין הגופים השונים הנוגעים לעניין הייתה מתבצעת לפני ביצוע המעשה, אך כדי לשמור על העיקרון של מדינת חוק יש צורך להטיל עונש מרתיע שישמש הרתעה לנאשמים פוטנציאלים אחרים בביצוע אותן עבירות".
"השופט סגל הוסיף: 'אין ספק כי עבירות בכגון זה הפכו להיות חיזיון נפרץ במיוחד בירושלים, ואינני סבור שהכתובת המתאימה למניעת התופעה היא דרך בית המשפט. רצוי, וכך אני ממליץ, שיבואו הגורמים האחרים לידי הידברות ביניהם ברוח טובה ומבלי שיהיה צורך לגרימת פעילות פרובוקטיבית משום צד שהוא, על מנת שלא להתסיס תחושות רוחשות ורוגשות בקרב ציבור זה או אחר ועל מנת שלא נמצא עצמנו כיהודים מתגוששים בין ציבור אחד למשנהו'.
"בסוף דבריו גזר השופט את עונשו של הרב פינקוס לשלושה חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 500 שקל, כשהמאסר על תנאי בתוקף למשך שנתיים אם יבצע הרב עבירה דומה. לאחר המשפט התכנסו נציגי הציבור החרדי בקהילות הנגב יחד עם הנציגים בבאר שבע במטרה לדון על המצב שנוצר עם ריבוי הפצת התועבה בבירת הנגב. בתום הישיבה הוחלט כי ייעשו פניות לגורמים הנוגעים בדבר כדי להעמידם על חומרת הנושא, ובמידה ולא יענו הבקשות והפניות לא יהא מנוס מלצאת לרחובות העיר לאור היום ולרסס בצבע את תמונות התועבה.
"בעיירת אופקים התקבלו עשרות טלפונים מכל רחבי הארץ שבהם הביעו אישי ציבור שונים ורבנים את תמיכתם ללא סייג בצעדו של הרב פינקוס, והביעו את התקווה כי מדרום תפתח הטובה וכי ראשי חברת 'פוסטר מדיה' ויתר החברות המתעסקות בפרסום חוצות יבינו את הרמז, כי במאבק זה ידם תהיה על התחתונה ועדיף להיכנס להסדר שיבטיח את הימנעות הישנות הפצת תמונות התועבה ברחובות ערי ישראל". ע"כ מן העיתונות.
הפרשייה שתפסה כותרות קידשה שם שמים והובילה את חברות הפרסום להבנה כי יבוא יום והנזק שלהם יהיה רב על הרווח, וכי ארץ הקודש נכנסת לרוח קרב על קודשי ישראל, שבו ידם תהיה על התחתונה.
(הרב א' חפץ מוסף שב"ק פנחס תשע"ג)