הרב ישראל ליוש
וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם (ט יז)
הנה משה רבינו כבר שמע שעם ישראל חטא בעגל, כשהוא היה עדיין בשמיים, שהרי הקב"ה אמר לו: 'לך רד כי שחת עמך ישראל'. ובפשטות כבר אז הוא החליט שעם ישראל אינן ראויים לקבל את הלוחות, ולכן הוא שבר אותן. אם כן – שואל המהרש"א – מדוע הוא הוריד אותן כלל למטה לארץ? למה הוא לא השאיר את הלוחות בשמיים, אם ישראל אכן אינם ראויים להם?
תירוץ נפלא שמעתי מהגאון רבי שמואל חיים דומב שליט"א, הגמ' במסכת שבת דף פ"ח ע"ב מספרת על ויכוח שהתנהל בין המלאכים למשה רבינו כשהם פגשו אותו ביניהם כשהגיע לקבל את התורה. 'מה לילוד אשה בינינו?' – שאלו המלאכים את הקב"ה. אמר להם: 'לקבל תורה בא!', אמרו לו: 'חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם?!', אמר הקב"ה למשה: 'אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה!' ואז משה רבינו מפרט כמה מצוות מהתורה, ומוכיח על ידן למלאכים שהתורה איננה נוגעת אליהם. כבר בדיבור הראשון: אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים… וכי המלאכים השתעבדו לפרעה במצרים? גם מצוות השבת איננה קשורה למלאכים, שהרי אינם עושים מלאכה בימות החול, אם כן מה להם לשבות ביום השביעי. כמו"כ כיבוד אב ואם, לא שייך בהם, שהרי אין להם אב ואם. ואכן ראיותיו של משה רבינו פעלו, כפי שהגמרא מספרת שמיד הודו המלאכים לקב"ה שהתרה ראויה להינתן לישראל.
מהות הוויכוח בין משה רבינו למלאכים היה, האם התורה שהיא כה קדושה, ראויה להינתן לעם כה ארצי, שפעמים חוטא ומורד במצוות ה'. המלאכים טענו שהיא כה קדושה וגנוזה שאין היא ראויה להינתן למי שלא ישמור אותה תמיד בדקדוק רב. ואילו משה רבינו טען לעומתם, שאדרבה התורה ניתנה לעם בעל בחירה, שאכן מצווה לבחור בטוב, אבל פעמים שהוא נכשל ונופל, ושב בתשובה, ושוב מתחזק בעבודת בוראו.
אם כן, אילו משה רבינו היה משאיר את הלוחות בשמיים, כשהוא שמע שעם ישראל חטא בעגל, הוא היה מודה למלאכים בוויכוח שלו איתם, שטענתם צודקת והתורה איננה ראויה לעם שלפעמים חוטא. לכן הוא הוריד את הלוחות למטה כדי לקבוע שהמקום של הלוחות הוא בארץ, אף אצל בני אדם שלפעמים גם עלולים חלילה לחטוא, ואם אכן צריך לשבור את הלוחות, כי הם עדיין לא שבו בתשובה שלמה, ובינתיים אינם ראויים לקבלן, הוא יעשה זאת, אבל אם הוא לא היה מוריד אותם למטה לארץ, לא היו ניתנים לוחות שניות, כי הוא היה מודה למלאכים שהתורה לא מתאימה לעם שלפעמים עלול לחטוא.
תירוץ נפלא זה מתחבר עם מכתבו המפורסם של הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל (אגרת קכ"ח) לתלמיד שכנראה התלונן על נפילותיו התמידיות בעבודת ה'. בין הדברים הוא כותב לו כך: '…כאשר מתעסקים אנו בצדדי השלימות של גדולינו, הננו מטפלים בסיכום האחרון של מעלתם. מספרים אנו על דרכי השלימות שלהם, בשעה שאנחנו מדלגים על המאבק הפנימי שהתחולל בנפשם. הרושם של שיחתנו על הגדולים, מתקבל כאילו יצאו מתחת יד היוצר בקומתם ובצביונם. הכל משוחחים, מתפעלים ומרימים על נס את טהרת הלשון של בעל ה'חפץ חיים' זצ"ל, אבל מי יודע מכל המלחמות, המאבקים, המכשולים, הנפילות והנסיגות לאחור, שמצא החפץ חיים בדרך המלחמה שלו עם יצרו הרע….
'אבל דע לך חביבי ששורש נשמתך הוא לא השלווה של היצר טוב, אלא דוקא מלחמתו של היצר טוב, ומכתבך היקר הנלבב, מעיד כמאה עדים כי אכך לוחם נאמן אתה בצבאותיו של היצר טוב… בודאי שהנך נכשל, ועומד להיות נכשל… ובכמה מערכות תיפול שדוד, אבל אני מבטיח לך שלאחר הפסד כל המערכות, תצא מן המלחמה כשזר הניצחון על ראשך, והטרף החד מפרפר בין שיניך, החכם מכל אדם אמר 'שבע יפול צדיק וקם', והטיפשים חושבים כי כוונתו בדרך רבותא אע"פ ששבע יפול צדיק, מ"מ הוא קם, אבל החכמים יודעים היטב שהכוונה היא שמהות הקימה של הצדיק היא דרך ה'שבע נפילות'…'
***
הגאון רבי אריה שכטר שליט"א מספר על פגישתו המיוחדת עם מרן ה'חזון איש' כשבועיים לפני פטירתו. 'כשהגעתי לבית מרן' – מספר ר' אריה – 'מצאתי את דלת הכניסה נעולה. החלטתי לנסות את מזלי דרך החלון שהיה בחצר הבית. כשהגעתי לחלון נפגשו עיני בעיני מרן החזון איש ששכב באותה עת על מיטה במרפסת ביתו. הביט בי החזון איש ושאל: 'מי זה? אריה?!', 'כן' – עניתי, והוספתי שדלת הכניסה סגורה ואינני יכול להיכנס אל הבית.
'החזון איש הציע לי שאטפס דרך המרפסת ואכנס. מיד עשיתי כהצעתו וניסיתי לטפס דרך המרפסת, אלא שבגדיי נתפסו במרפסת, והקשו עלי את מלאכת הטיפוס. וכך כמה פעמים טיפסתי ובגדיי שוב נתפסו בגדר התיל שהיתה כרוכה סביב מעקה המרפסת, וכל אותה עת החזון איש מביט בניסיונותיי הרבים להיכנס את ביתו הקדוש.
בשלב מסוים אמר ה'חזון איש' בנעימות מיוחדת שכה היתה אופינית לו, 'אריה! צריך לזכור שכאלה הם חייו של יהודי עלי אדמות, מטפסים ונופלים, מטפסים ונופלים, ועוד פעם מטפסים ונופלים, ועוד פעם… ומי שרוצה באמת להגיע אל המטרה, יגיע ויגיע…'
***
בחור בא אל מרן הסטייפלער זצ"ל, והתאונן בפניו: 'רבה! אני נכשל מאד, ויש לי הרבה נפילות'
שאל אותו הסטייפלער: 'ולפעמים אתה מנצח?', המשיך אותו בחור בטון המתלונן: 'אבל אני נכשל הרבה פעמים'. ושוב שאל אותו הרב: 'אבל לפעמים אתה מנצח?'
אך הבחור כלל לא ענה על שאלתו של הסטייפלער וחזר על מצוקתו: אבל הרב, כישלונותיי רבים מהצלחותיי!'
גם הפעם לא שת הסטייפלער למצוקתו של הבחור, ושוב שאל אותו: 'לפעמים אתה גם מנצח?'
או אז ענה לו הבחור: 'כן, הרב! לפעמים יש לי גם נצחונות'. 'אם כן' – אמר לו הסטייפלער – 'לך בכוחך זה, תתעודד מהניצחונות, ואל תשבר מהנפילות'.