"ולקחת אישה לבני" (כד, ד)
פרשת חיי שרה הלא היא פרשת השידוכים
יהודי נכבד הגיע לפני הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', וביקש לברר אודות בחור אחד מתלמידי הישיבה שמציעים לפניו לשידוך. ישב אותו אדם והיפך בשאלות לרוב, הוא בירר על מידת התמדתו, התערבותו בשיעורים, למדנותו, כוח חידושו ופלפולו; והאם נחשב הוא מן העילויים, האם החברותיות שלו גם כן מן העילויים… וכך סבב כל העת בעניין 'חשיבותו' של הבחור בלימוד.
כשסיים את שאלותיו ופנה ללכת, עצרו ראש הישיבה ושאלו:
"יסלח נא לי במטותא, למי מוצע השידוך?"
"מה זאת אומרת?", תמה האיש, "עבורי!"
"אם כן הכל מובן", אמר ראש הישיבה, "אני לתומי סברתי, שהשידוך מוצע עבור בתך…"
"בוודאי בשביל בתי!", הזדעק האיש, "הלא אמרתי שהשידוך הוצע עבורנו!". הוא לא הבין מה רוצה הרב, וכבר החל להתבלבל.
הסביר לו ראש הישיבה להבין ולהשכיל: "במחילת כבודך, טעות חמורה בידך! במקום לחפש 'בעל' טוב לבתך, רואה אני שמחפש אתה 'חתן חשוב' [א חשובער איידעם] לעצמך! כשהחיפוש הוא עבור החותן [שווער], השאלות הן בעיקר כמה הוא מתערב בשיעורים, ואם הוא נחשב 'למדן' בין העילויים. אבל כשמחפשים בשביל הבת, השאלות הן שונות קצת: בעיקר איך הוא במידות, כיצד הוא מתנהג בפנימיה, בחדר האוכל… חריפותו הגדולה בלימוד לא תועיל לאשתו, אם הוא אינו בעל מידות!"…
ידועה אמרת העולם, שאמרה האישה לבעלה: "מצידי תוכל להחשיב אותי כמו הרבנית מוורשא בעצמה, שהרי בעצם הייתי עושה בשבילך הכל, גם אילו הייתי הרבנית מוורשא, ואם כן, גם מצדך יכול אתה להחשיבני כמו הווארשעוורער-רעבעצין. רק מה, שלמעשה אין אני הרבנית מוורשא, זהו רק מפאת שאין אתה הרב מוורשא"…
לפיכך, צריך האדם בעיקר לתקן את עצמו ואת מידותיו, שהן עיקר יסוד הבית, ושלימוד התורה שלו יאיר ויזכך את מידותיו לטובה.
בפי החסידים שגורה האמרה: "לא מספיק מה שלמדת 'אתה' בתורה, ופלפלת בה ברוב חשיבותך, אלא בעיקר מה התורה לימדה אותך!".
***
יש לגשת לכל עניין השידוך בתמימות, לדעת בחכמה מה נכון לברר, ועד כמה צריך דרישות וחקירות.
סיפר לי חכם אחד, שרבים באים אצלו להתייעצות בענייני שידוכים, כדי שיבדוק את המספרים של השמות [נומרולוגיה] וכו' כידוע, כיון שהוא התפרסם כמומחה לזה, והוא נענה להם ובודק. אבל מכל מקום, בבניו שלו עצמו הוא אינו ניגש לבדוק ולא לחקור בכלום, אלא הולך בתמימות. הוא פרש לי טעמו, כי כאשר בודקים – נכנסים ללחץ, ורק סובלים מזה, ולמה לנו להילחץ בדברים אלו? והמבין יבין, "תן לחכם ויחכם עוד" (משלי ט, ט).
מרן ה'קהילות יעקב' זצוק"ל היה אומר: מדוע רואים בענייני השידוכים שהבחורים מרבים לברר ולסרב, ומהססים וכו'? כי מתחילה חושב לו הבחור ש'כל' העולם חפץ בו, ולכן הוא מסרב להצעת השידוך הראשונה, כי בזה לא יפסיד עדיין את 'כל' העולם, וכן לשנייה ולשלישית וכו', שהרי כולם רוצים בו… אבל אחר כך, נוכח שלא 'כל' העולם חפץ בו, ורבים ממאנים לקחתו פעם אחר פעם; עד שנכנע ולוקח את האחת שכבר כן תסכים לקחתו…
האמת ידועה למי שהתנסה בדבר, שכששידוך צריך להיגמר, הרי מן השמים מסובבים בהרבה דרכים מופלאות שיצא השידוך לפועל, ומסדרים שישמעו הצדדים רק את השמועות הטובות, ושימצא חן בעיניהם וכו'; והרבה דרכים למקום, והדברים ידועים ליודעים.
בספר "דרך שיחה (עמי תלא) מביא, שנכנס אדם אחד אצל ה'חזון איש' זצוק"ל, לברר אודות בחור שה'חזון איש' הכירו. ענהו ה'חזון איש': "יכול להיות יותר טוב". אמר השואל: "הרי כל בחור יכול להיות טוב יותר". ושוב שאלו על יראת השמים של הבחור, ועל המידות וכו', ועל הכל עונה לו ה'חזון איש' באותו פתגם "ס'קען זיין בעסער" …[יכול להיות טוב יותר], והיהודי אומר: "אכן בכל דבר יכול להיות יותר טוב". כשיצא השואל, אמר למלווהו שה'חזון איש' שיבח את הבחור! והשידוך אכן יצא לפועל.
מעשה זה סיפר ה'חזון איש' בעצמו לאחותו ע"ה, והוסיף על כך: "זהו דבר משונה: הרי בר דעת הוא השואל, וכי אינו מבין מה שמדברים עמו ורומזים לו ברורות? אין זאת אלא, שכששידוך צריך לצאת לפועל, לא יעזור כלום!"…
***
מעשה מופלא אחד, שיש מספרים אותו על מרן החזון איש זצוק"ל, ואני שמעתיו על הרב הקדוש רבי שלמה מזוויעהל, זכותו יגן עלינו. ואפשר שתרוויהו קשוט, שכן היה טיב מעשה זה אצל שניהם:
יהודי אחד נכנס בשאלה על שידוך מסוים, אם מתאים הוא עבור בנו, והרב שיבח בפניו מאוד את ההצעה, שמן הראוי לתפסה חיש מהר, בטרם יקדימנו אחר…
כעבור מספר ימים נכנס אצלו גם אבי הבת, בשאלה אודות אותו שידוך המוצע לפניו, עם אותו בחור. ענה לו הרב: "מן הנראה שמגיע לבתך יותר מזה…".
השדכן הממולח והנמרץ שמע את התשובה הסותרת שנתן הרב לשני האבות, ונכנס בעצמו בשאלתו: "מדוע סותר הרב משנתו? לאבי הבחור אמר הרב שהשידוך מתאים ביותר, ואלו לאבי הבת אמר שאינו מתאים עבורה?"
הסביר לו הרב: "אינני יכול להתכחש לאמת הפנימית שהנני מרגיש, ולכל אחד צריך אני לענות לפי מה שנוגע אליו: כשהשאלה מגיעה מצד הבחור השואל על הבת, הרי שהיא הצעה קוסמת וטובה עבורו מאוד, אבל כשהשאלה מגיעה מצד הבת על הבחור, דומני שמגיע לה שידוך הרבה יותר הגון וטוב…".
זו היא דמותו של מנהיג, המהלך "לפי רוחו של כל אחד ואחד"! (רש"י במדבר כז, יח)
***
לחיות עם ה' גם בעניני גשמיות
"ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם" (כד, כב)
פירש רש"י: בקע – רמז לשקלי ישראל בקע לגולגולת. ושני צמידים – רמז לשני לוחות מצומדות. עשרה זהב משקלם – רמז לעשרת הדברות שבהן.
נראה שאין כוונת רש"י כאן לומר סתם גימטריות ומספרים, אלא לציין כי אליעזר, שהיה עבד אברהם והיה דולה מתורת רבו לאחרים (יומא דף כה ע"ב), בא ללמדנו במעשה זה, שאפילו בזמן שעוסקים בעניינים הגשמיים, ניתן להיות מקושר על ידם לבורא (ע"פ טיב התורה).
***
סיפר לי הרב הצדיק, הסופר הנודע בקדושתו, רבי ישראל רוזנצוויג זצ"ל, הנקרא 'רבי ישראל סופר', מעיר הקודש ירושלים ת"ו, שהיה מחסידיו המקורבים של הרבי מביאלא זצוק"ל:
כידוע, היה האדמו"ר מאריך בתפילותיו בהשתפכות הנפש. את תפילת השחר היה מתחיל מידי יום בבוקר מוקדם, ומסיים בשעה מאוחרת לקראת הצהריים. הוא השקיע עמל רב בתפילותיו כשאגות ארי, ומאריך בכוונות רבות בכל הזכרת השם ברוך הוא, כדרכי זקנו, היהודי הקדוש מפשיסחא, זכותו תגן עלינו.
באחד הימים נצרך רבי ישראל סופר זצ"ל לעצתו של הרבי, ולכן נשאר לאחר התפילה בבית המדרש, והמתין להיכנס אל הקודש פנימה. משנכנס, סגר הרבי את הדלת אחריו, והתיישבו יחדיו לשיחה שנמשכה לה שעה ארוכה. הרבי נהנה מאוד להאריך עמו בענייני חסידות שהיה בקי בהם, וכמובן פתר את כל ספקותיו אחד לאחד, עד שהיו הדברים מאירים ומלובנים היטב.
בצאתו מחדרו של הרבי, היתה כבר שעת צהרים. רבי ישראל חש רעב חזק, לאחר כמחצית היום שעבר עליו בתפילה ארוכה ובעבודה תמה ויגיעה. הוא ירד, אפוא, מבית המדרש אל 'מגדנית גרליץ' הסמוכה שבגאולה, וקנה לעצמו 'מיני מאפה', כמה עוגיות 'מזונות' בשביל פת שחרית. רבי ישראל לא היה איש של כבוד כלל, ועל אף צדקותו ופרישותו הגדולה, שהיה הולך ברחוב כשראשו מורכן למטה, וטובל במקווה לפני כתיבת שמות הקודש במלאכתו, כידוע, עם כל זה התהלך כאדם רגיל, וכשנצרך לסעוד את לבו ניגש וקנה לעצמו את מזונו.
חזר, אפוא, רבי ישראל עם ה'קניה פורתא' שבידו אל בית המדרש, נכנס אל הקיתון הצר של ה'קאווע שטיבל' הקטן שבבית הכנסת, הכין 'כוס קפה' חם ומהביל, והחל סועד את לבו.
בהיותו באמצע ארוחתו, נפתחה לפתע דלת חדרו הסמוך של הרבי הקדוש, והרבי עשה את דרכו אל ביתו שלמעלה, בקומה השנייה. בעברו במסדרון הצר על פני עמדת הברזים של נטילת הידיים והמטבח הקטן, הבחין הצדיק ברבי ישראל, שהוא סועד את לבו במזונות וכוס הקפה בידו.
הרבי ברכו לשלום, ובחיוך מלא אהבה פנה אליו בתוכחה: "אינני מבין! מדוע בחרת לצאת ידי חובה [יוצא זין] במזונות? וכי למה ברא אותך השם יתברך בטבע של תחושת רעב? כדי שכשתצטרך לאכול תיקח מן הפת, ותקיים בה מצוות רבות, כגון: נטילת ידיים כהלכתה וכו'. ואם ניתן לקיים מצוות רבות כל כך בסעודת הפת, למה לנו לוותר על רווח גדול כזה, ולהסתפק במזונות בעלמא?!"…
כשסיפר לי זאת הרב הצדיק רבי ישראל ע"ה אמר, שלמד מטיב עובדה זו הליכות חיים, כיצד צריך להכניס הקדושה ועבודת השם גם בתוך החיים הגשמיים, ואף במעשים פשוטים שבחיי היום יום, צריך לחשוב ולחשוב בכל דבר מהו רצון ה', מה הדין והמצווה בכל דבר, וכיצד ניתן להעלות יותר נחת רוח לפני השם יתברך!
(מתוך 'טיב המעשיות')