סיפר פעם מו"ר הגה"צ רבי נפתלי קפלן שליט"א, שביום שהגיע לירושלים אחר נסיעה ארוכה מבולטימור, פגש בו מרן הגר"ח שמואלביץ זצ"ל ושאל לתוכניותיו, וענה, שיקח לו יום יומיים להתארגן ולמצא מקום לשהות בו, ואז יוכל לבוא לישיבה…
אמר לו מרן זצ"ל: אם תחכה עד שתפנה, אז היום יהיה לך תירוץ כזה, מחר תירוץ אחר, ולעולם לא תגיע לביהמ"ד. לכן, הרגע! עם המזוודות הלא מסודרות! ככה כמו שאתה! – בא לישיבה ללמוד! וכל השאר יסודר…
בתחילת פרשת בחוקתי מביא המדרש את הפסוק שאמר דוד "חישבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך" – חשבתי לבית זה אני צריך, למקום זה אני צריך, והיו רגלי מוליכים אותי לביהמ"ד. ותמוה, וכי יש כאן ויכוח בין הראש לרגליים, והרגליים ניצחו את הראש?
אלא – ביאר המשגיח הגר"מ חדש זצ"ל – דוד לימדנו, שכשאוחזים באמצע הלימוד אין חשבונות!! וממילא, גם כשצריך לסדר את זה ואת זה, ממשיכים להיות שקוע בסוגיא, ושם כבר הכל מסתדר…
כשבא המשגיח דישיבת פוניבז' הגרב"צ במברגר זצ"ל עם קבוצת חרדים מגרמניה, הם הקימו גרעין חזק בקיבוץ 'חפץ חיים', ופנה אז הגרב"צ להחזו"א זי"ע, ואמר לו שהוא מתלבט האם ללכת קודם שנה לישיבה, כי אם יעשה כן יפסיד את מקומו בגרעין.
בתחילה סירב החזו"א סירב לענות, אבל אח"כ הריץ לו מכתב, בו כתב שאינו רוצה לפגוע בו, אבל מול שנה של 'שטייגען' בישיבה אין שום שיקול שעומד…! ומה היה בסוף? הגרב"צ זצ"ל זכה להיות ת"ח עצום, חיבר ספר חשוב 'בנין ציון' והיה ר"מ ב'אור ישראל' ומשגיח בפוניבז'.
סיפר אחד שהגיע לפני חתונתו להגר"ד פוברסקי זצ"ל לקבל הדרכה. אמר לו רבינו זצ"ל: ישנם כל מני מצבים בבית, פעם טירדה זו ופעם זו, אך מכניסים את הראש ללימוד וממילא הכל מסתדר!!
דברים נפלאים אלו, שמעתי בשיחה מהגה"צ רבי חזקיהו משקובסקי שליט"א, אוסיף רק הרגש קטן אחד. הנה הגרש"ד פינקוס זצ"ל היה נוהג להביא את המושג הישן הנקרא "רייסען הימלען" – "לקרוע את השמים". היינו, כשנפלה ח"ו צרה על משפחה, היו בני הבית מתפרצים לביהכ"נ, פותחים את ארון הקודש וזועקים לה' מעומק הלב ומתוך בכיות. וסיפר ששמע מאחד מרבותיו שב'מיר' היה בחור חולה, ואמו פתחה את ארון הקודש בזעקות נוראיות… אך היום כבר לא רואים את זה. ולפי המתבאר, אותה בחינה ממש שייכת בתושבע"פ, אלא שבמקום לפתוח את ארוה"ק, יכול לפתוח את הגמרא, לטמון את ראשו בעומק הסוגיא, ושם יפתחו לו כל הישועות…!
(מתוך מאמרי 'עינינו גל', ב'אוסף גיליונות' נשא תש"פ)