"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ" (דברים ח', י')
בפרשתן 'ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך'. כתב ה'חינוך (מצוה ת"ל): "מקובל אני מרבותי ישמרם הקל, שכל הזהיר בברכת המזון מזונותיו מצויין לו בכבוד כל ימיו".
ה'באר היטב' מביא (בסי' קפ"ה) בשם הב"ח, שהאות 'ף' איננה מוזכרת בברכת המזון, כי אות זו מרמזת על שצף קצף וחרון אף, והזהיר לקרוא ברכת המזון בכוונה ניצול מכל זה.
ומתאמרא משמשיא קדישא של הרה"ק רבי שלומק'ע מזוועהיל זי"ע, שסגולה לבנים ובני בנים חכמים ונבונים ויראי ה', להקפיד לברך תדיר בכוונה ומתוך הכתב דייקא (הובא בס' ברכת דוד).
ידוע שהרה"ק המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע, הזהיר מאד לכוון בברכת המזון יותר מבתפילה, כי תפילה דרבנן וברכת המזון מדאורייתא (תולדות אהרן להרה"ק מז'יטומיר פר' שופטים ד"ה ראשית).
כתב החסיד יעב"ץ זי"ע (בספרו 'חסדי ה" מאמר אשרי האיש פ"ג): "והנראה לי לפי דרכנו אומר דרך הלצה, כי יש מצוות עשה ומצוות לא תעשה שיש להן 'מזל' – קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם לעשותן בשמחה ובטוב לבב… ואשר לא כן יעשה – יאבד מתוך הקהל … – ואלו הן המצוות, כגון פורים וביעור חמץ ובשר בחלב וכיו"ב. ויש שאין להן 'מזל' כברכת המזון, שהכל מקיימים "ואכלת ושבעת" ואין הכל מקיימין "וברכת את ה' אלקיך"… ורבו האוכלים למעדנים בשובה ונחת, ויברכו בקול נמוך ובשפה חלושה, ברכה נחוצה רצוצה, בלי כוונה ובלי דקדוק באמרותיה, ואין צריך לומר באותיותיה – בעודה בכפה יבלעוה…"
נהגו לומר לאחר ברכת המזון – 'הרחמן' שכולו בקשות נשגבות ביותר, וביאר הגאון ה 'חפץ חיים' זצ"ל, שעל כן מבקשים בקשות אלו אחר ברכת המזון, כי אחר שקיים האדם מצוות עשה דאורייתא של ברכת המזון, ככתוב 'ואכלת ושבעת וברכת', נעשה עת רצון בשמים, ושעת הכושר היא לבקש צרכיו מאתו יתב"ש, וכמבואר ברבינו בחיי (פרשת יתרו יט ג. הובא ב'מגן אברהם' או"ח סי' רסג סק"א), שכאשר האשה מדליקה נרות שבת, בידה להתפלל "שיתן לה ה' בנים מאירים בתורה, כי התפילה יותר נשמעת בשעת עשיית המצוה".
אחד מחסידי הרה"ק בעל ה'ישמח ישראל' מאלכסנדר זי"ע, התלונן על בנו שאינו מברך ברכת המזון, וכל הפצרותיו לא הועילו כלום, ענהו הרה"ק ואמר לו: "אם תקבל על עצמך לברך בקול רם, אזי תיווכח לראות שגם בנך יתחיל לברך ברכת המזון" (הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק זי"ע הובא בס' בישישים חכמה).
הרה"ק מבעלזא זי"ע היה אומר: מדוע טבעו חכמים בלשון ברכת מעין שלוש "ונברכך עליה בקדושה ובטהרה", נוסחא שלא מצינו כיו"ב בברכת המזון? – משום שקודם אכילת פת על האדם ליטול ידיו, לנגבן, לבצוע הפת, לטבול במלח וכו', ונמצא שכל אכילתו היא ביישוב הדעת, וממילא מברך בקדושה ובטהרה. אך לאכילת מזונות אין האדם נצרך ל'הכנה' לפניה, אלא מיד כשחשקה נפשו יאכל תוך כדי אמירתו ברכת "בורא מיני מזונות", על כן תקנו חכמים לומר 'ונברכך עליה בקדושה ובטהרה', להזהיר את האדם שיברך בכוונה כראוי וכיאות [ואגב אורחא יצויין, שהיו צדיקים לבית באבוב שהקפידו בכל יום לברך ברכת 'מעין שלוש' בכדי לומר תיבות אלו].
פעם הזכירו בפני הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל, חולה שיש לו מחסור בדם, והרי הוא נצרך לקבל דם שאחרים תרמו עבורו, בכדי שיוכל להמשיך את חייו. ענה רבי יחזקאל שעל דבר זה הוא מכוון בברכת המזון, בבקשה "ונא אל תצריכנו ה' אלוקינו לא לידי מתנת בשר ודם", שלא אצטרך לקבל 'דם' מאחרים… שאלוהו התלמידים: "וכי זה פירושן של דברים?" ענה רבי יחזקאל: "הרשות נתונה לכל אדם להעמיס כל משאלות לבו בתוך נוסח התפילה"…
(מתוך 'באר הפרשה' – עקב תשע"ז)