תיאור נלבב ונחמד נמצא בכתובים, בשם המהרש"ם מבערז'אן, בעניין מחלוקת לשם שמים, והרי הוא ככתבו כלשונו כפי שנרשם על ידי אחד האורחים שהיו שם בחורף שנת תרס"ח.
גבאי בית הכנסת מהעיר המבורג באו לעיירה ברעז'אן לדון לפני הגה"ק המהרש"ם זיע"א אודות מחלוקת שפרצה בקהילתם, והוחלט על דעת כל הצדדים להגיע אליו. וזה דבר המחלוקת:
מייסדי בית הכנסת היו 'אשכנזים' מהונגריה, מגליציה, מפולין ומרוסיה. עשרות בשנים התפללו 'אשכנזית' – נוסח אשכנז, אך בשנים האחרונות התרבו תושבים חדשים חסידים מגליציה ומפולין, עד שכבר נהיו הרוב בבית הכנסת, והם דחקו לשנות את הנוסח לספרד, והתלקחו ויכוחים ואפילו מחלוקת של ממש בין הקהילות.
אחרי שסידרו שני הצדדים את טענותיהם, הרהר המהרש"ם ואמר להם: תודה לה' שאחינו מקהילה בהמבורג דנים ביניהם על הנוסח, וזה לי כאות וסימן שהנכם יראי ה', ואספר לכם דבר (הלצה) שהיה עם הגאון האדיר רבי יוסף שאול נתנזון בעל 'שואל ומשיב'.
הגאון בא בימי הקיץ לעיר סקוליע לשאוף אויר צח בין הרי קרפטים שסביב לה. בעיר זו חיו כמה מאות משפחות מאחינו בני ישראל, והיו שם כמה בתי כנסיות, שנהוג היה בהם נוסח ספרד. בימי הקיץ באו למקום גם הרבה אנשים מלבוב, למטרת קיט והבראה. משנה לשנה התרבה מספר הנופשים במקום.
פעם אחת בליל שבת קודש, כאשר הבעל תפלה אמר בקדיש 'ויצמח פורקניה', התחילו אנשי לבוב, שהיו רובם ככולם 'אשכנזים', למחות. הגאון בעל שואל ומשיב החזיר פניו לציבור ובהרמת יד השתיקם. אחר כך, כאשר הש"ץ הגיע ל'כגונא', הרעישו שוב האורחים אנשי לבוב והתחילו בקול רם לומר 'במה מדליקין'…
אנשי סקוליע צעקו: "אנחנו בעלי הבתים פה ואתם האורחים", ואנשי לבוב זעקו לעומתם: "מהאירוח שלנו כאן בחדשי הקיץ אתם מוצאים את לחמכם לכל ימות השנה, אנחנו נודבים גם להחזקת בית הכנסת, לכן אנחנו העיקר ואתם הטפל". שוב החזיר הגאון את פניו ואמר: "תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם"…
לאחר התפלה הזמין רבי יוסף שאול את המתפללים כולם לביתו, פתח את פיו ואמר:
"דעו, אחי היקרים, כי בשעה שאתם מתקבצים לתפלה לכבוד ה' יתברך, השטן לא יכול לסבול את הדבר, והוא מבקש תחבולות להפריע את התפילה. מה הוא עושה, הרי הוא מייעץ לאנשי לבוב לומר 'במה מדליקין'… זאת אומרת, במה והאיך מדליקים את אש המחלוקת ביניכם … ומיד במקביל הוא מייעץ לאנשי סקוליע לומר 'כגונא', פירוש, שישתתפו במחלוקת כמותם …
"אבל האמינו לי, אחיי, שלא לכך התכוונו רבותינו מחברי התפלות והפזמונים. אך מה אפשר לעשות, כי מצבנו לא קל, כי אנחנו עדיין במאסר הגלות וחבושים בידי היצר הרע המעקש את לבנו. לכן עלינו להתפלל 'רבונו של עולם, רחם על ישראל עמך, שלח את הגואל צדק, וממילא לא יהיה צורך לומר יותר 'ויצמח פורקניה'… ואז כבר ננהג כמנהג משיח צדקנו: אם הוא יאמר 'כגונא' – יאמרו ישראל 'כגונא', כגונא דיליה למהויא אחד באחד בהתאחדות גמורה … ואם יאמר משיח 'במה מדליקין', יאמר עם ישראל בהתלהבות ובאש קדושה 'במה מדליקין' – אהבת איש לאחיו"…
הנאספים התענגו על דבריו, והגאון בעל ה'שואל ומשיב' המשיך ואמר: "כעת הנני נמצא עכשיו בעיר מלאה חסידים, ולכן אמרתי לכם 'תורה חסידית'… ועתה אני רוצה לפסוק את ההלכה. הדין והמנהג פשוט – אנשי סקוליע הבאים ללבוב ומתפללים בבית הכנסת שנהוג בו נוסח אשכנז, יוכלו לומר בחשאי 'כגונא', ואנשי לבוב הבאים לסקוליע יוכלו לומר לעצמם בחשאי 'במה מדליקים'…
"אני מודה על האמת ואת חטאי אני מזכיר – אני בעצמי אומר פה ק"ק סקוליע (בחשאי) במה מדליקין… ומה בכך אם מי מאנשי סקוליע יאמר בלבוב במה מדליקין, ומי מאנשי לבוב בסקוליע – כגונא? את העונש עבור כך אני מקבל על עצמי… העיקר, אחי היקרים, שיהיה שלום ביניכם, ואם יהיה שלום, יהיה הנוסח טפל והשטן יתפקע"…
המהרש"ם סיים את סיפורו באוזני אנשי המבורג שחייכו למשמע הדברים, והציע גם להם שיאותו לאיזו 'פשרה' בין הצדדים למען השלום. והצדדים אכן התרצו, ולאחר קבלת קנין קבעו פשרה נעימה לרווחת הכל.
(באר הפרשה)