עַנְפֵי חִלּוּל הַשֵּׁם הֵם רַבִּים וּגְדוֹלִים, כִּי הַרְבֵּה צָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, וּבְכָל מַה שֶּׁיַּעֲשֶֹה צָרִיךְ שֶׁיִּסְתַּכֵּל וְיִתְבּוֹנֵן מְאֹד שֶׁלֹּא יֵצֵא מִשָּׁם מַה שֶּׁיּוּכַל לִהְיוֹת חִלּוּל לִכְבוֹד שָׁמַיִם חַס וְחָלִילָה. וּכְבָר שָׁנִינוּ: אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד בְּחִלּוּל הַשֵּׁם.
וְאָמְרוּ זַ"ל: הֵיכִי דָמֵי חִלּוּל הַשֵּׁם? אָמַר רַב, כְּגוֹן אֲנָא דְּשָׁקִילְנָא בִּשְֹרָא וְלָא יָהִיבְנָא דָמֵי (אני שלוקח בשר ולא נותן דמים) לְאַלְתַּר. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, כְּגוֹן אֲנָא דְּמַסְגִּינָא (אני שהולך) אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תּוֹרָה וּבְלֹא תְּפִלִּין.
וְהָעִנְיָן, שֶׁכָּל אָדָם לְפִי מַדְרֵגָתוֹ וּלְפִי מַה שֶּׁהוּא נֶחְשָׁב בְּעֵינֵי הַדּוֹר, צָרִיךְ שֶׁיִּתְבּוֹנֵן לְבִלְתִּי עֲשֹוֹת דָּבָר בִּלְתִּי הָגוּן לְאִישׁ כְּמוֹתוֹ, כִּי כְפִי רְבוֹת חֲשִׁיבוּתוֹ וְחָכְמָתוֹ, כֵּן רָאוּי שֶׁיַּרְבֶּה זְהִירוּתוֹ בְּדִבְרֵי הָעֲבוֹדָה וְדִקְדּוּקוֹ בָּהּ. וְאִם אֵינֶנּוּ עוֹשֶֹה כֵן, הֲרֵי שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל בּוֹ חַס וְחָלִילָה.
כִּי כְּבוֹד הַתּוֹרָה הוּא, שֶׁמִּי שֶׁמַּרְבֶּה הַלִּמּוּד בָּהּ יַרְבֶּה כְּמוֹ כֵן בְּיֹשֶׁר וּבְתִקּוּן הַמִּדּוֹת, וְכָל מַה שֶּׁיֶּחְסַר מִזֶּה לְמִי שֶׁמַּרְבֶּה בְּלִמּוּד גּוֹרֵם בִּזָּיוֹן לַלִּמּוּד עַצְמוֹ, וְזֶה חַס וְחָלִילָה חִלּוּל לִשְׁמוֹ יִתְבָּרֵךְ שֶׁנָּתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְצִוָּנוּ לַעֲסֹק בָּהּ, לְהַשִּיג עַל יָדָהּ שְׁלֵמוּתֵנוּ.
[מסילת ישרים פרק יא]