"חזק חזק ונתחזק"
בסוף קריאת פרשת מסעי, כמו בכל סיום של חומש מחמשת החומשים, נהוג בקהילות אשכנז ובחלק מקהילות הספרדים, לומר בקול רם הקהל והבעל קורא "חזק חזק ונתחזק". וטעם לדבר הוא ממנהג הראשונים שהיו אומרים למסיים לקרות בתורה 'חזק'.
אמנם, בקהילות האשכנזים התקבל המנהג כשיטת האבודרהם, שיש לומר 'חזק' רק כשמסיימים לקרות חומש שלם. היו שאמרו שלוש פעמים 'חזק חזק חזק', והמנהג הנפוץ ביותר הוא לומר 'חזק חזק ונתחזק', כמו דכתיב 'חזק ונתחזק בעד עמינו' וכו'. ובאמת יש בעניין הלשון 'חזק חזק ונתחזק' הרבה מעניין האחדות, כמו שאומר אחד לחברו 'חזק', וחברו משיב לו בברכה משלו 'חזק', וטובים השניים מן האחד והחוט המשולש לא במהרה ינתק, ועל כך הם אומרים 'ונתחזק', שהרי כששניים מחזקים זה את זה, ההתחזקות שלהם יחד כפולה ומכופלת.
ובעניין זה נביא מעשה נפלא שסיפר המשפיע המפורסם הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א (מתוך עלון 'באר הפרשה' לפר' פנחס, מובא בשינויי עריכה קלים): "שמעו נא רבותי מעשה שהיה בשבת פר' חוקת תשע"ו בעיר התורה בני ברק".
"בביהכנ"ס 'לדרמן' שברח' רשב"ם בב"ב ערך יהודי חשוב שמחת עליה לתורה, ליהודי זה שכבר זכה להשיא כמה מצאצאיו יש חתן הדר ב'תפרח' ועוד כמה הדרים בערים אחרות באה"ק. משהתקרב ובא זמן השמחה חיפש חתנו הדר בתפרח ששם משפחתו 'כהן' בית מדור בבני ברק לשבת זאת, ע"כ פנה בטלפון אל משפחה אחרת ששמה 'כהן' הדרה ברח' רשב"ם וביקש מבעה"ב שיואיל בטובו להחליף עמו לקראת שבת את דירתו שבבני ברק תמורת דירתו שבתפרח".
"כשמוע בעה"ב את הצעתו תמה בפניו מה לך כי פנית דווקא אלי מכל תושבי ודרי רח' רשב"ם, אמר לו האברך ידוע ידעתי כי בנך לומד ב'ישיבה קטנה' בתפרח, ועלה ברעיוני שמא תיאות 'להפתיע' את בנך כשתבוא עם כל המשפחה לשבות בסמוך לישיבת בנך. נמלך האיש בביתו והסכימו לכך".
"ביום חמישי פר' חוקת הודיעו האב והאם לבנם שעתידים הם להיות בשבת הבעל"ט בסמוך לישיבתו, אך הבן לא נתלהב כלל וכלל מדבריהם מאחר שמטעם הישיבה נתנו 'שטר שחרור' לבחורים לשבות שבתם איש איש בביתו, והעדיף הבן לשבות בבני ברק. אבל את הנעשה אין להשיב, וכבר הבטיחו לאברך מתפרח כי יתנו לו ולמשפחתו מקום ללון, ע"כ ביקש האב מבנו שיוותר ויסכים להישאר בתפרח, באמרו, הנה לך הזדמנות לקיים מצווה נפלאה כזו – כי לזה האברך אין מקום אחר בבני ברק… כשמוע הבחור כי כן, התגבר על רגשותיו, והסכים לדברי אביו, והכל בא על מקומו בשלום".
"כשעה ומחצה לפני כניסת שבת כשכבר שכנו ה'כהנים' מב"ב בבית הכהנים בתפרח, והכהנים מתפרח בבית משפחת כהן בב"ב, פנה אליו גיסו ואמר לו, כמוני כמוך באתי עם משפחתי לשבות בב"ב לרגל השמחה השרויה במעונו של ה'שווער' שליט"א, ונקבעה אכסנייתי בקומה השניה שמעל בית השווער, אלא שאין המועט מחזיק את המרובה, כי ב"ה נתברכתי בתשעה בנים ובנות, וב'אכסנייתי' אין די מקום לכולם, אולי יואיל בטובו מע"כ גיסי שליט"א להחליף עמי ואזכה לשכון ברשב"ם, ואתה עם ארבעת בניך תשכון בבית השווער. אמר לו ה 'כהן' מתפרח, מצידי הנני מסכים לכך אלא שעלי לשאול את רשותו של בעה"ב, וימהר לדבר עם בעה"ב והלה הסכים מיד, באמרו, הרי איני מכיר לא אותך ולא את גיסך, ומאי נפק"מ לי ביניכם, כטוב בעיניכם עשו. בשמחה רבה ואמרו כולם החליפו ביניהם את ה'אכסניה'".
"והנה, בליל שב"ק בשעה 11 שבק חיים לכל חי הגאון הרב יונה זלושינסקי זצוק"ל, ומקום יציאת נשמתו היתה בביתו אשר ברח' רשב"ם, באותו הבנין של אכסניית הכהנים… ורק למוצאי שבת הוציאו את הנפטר מביתו. עתה פוק חזי, כמה טובות גלגל הקב"ה לטובת שלושת המשפחות כאחד – וכל זה בזכות הוותרנות, כי אילו נשאר בעל הבית ה'כהן' בביתו שברשב"ם הרי היו מוכרחים הוא ובנו שבא לחוג את 'חופשתו' בביתו לעזוב אחר כבוד את ביתם, מאחר ש'כהנים' הם ואסור להם להיטמא בטומאת 'אוהל המת'. ואילו היה הגיס הראשון עומד על עמדו כי לו נאה ולו יאה לשכון בדירה הגדולה ולא היה מוותר לגיס השני, הרי היה עליו לחפש באישון ליל אכסניה חדשה עד צאת השבת. ראה נא כמה גלגל הקב"ה שישהו כל אחד מהם על מי מנוחות במשך כל השבת".
"זאת ועוד, כי מתחילה היה נראה כי כל משפחה מוותרת לרעותה ונותנת משלהם דירה לקראת שבת, ולבסוף נמצא, שכל אחד מהם סידר לעצמו מבעוד מועד קורת גג לו ולמשפחתו למשך השב"ק. ומכאן תלמד לכל המוותר לרעהו שאינו עושה בזה טובה אלא לעצמו".