זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ (ויקרא יא, ב)
למרות שגדל באמריקה החומרנית והנהנתנית, ואולי דווקא משום כך, קידש רבינו עצמו ומגיל צעיר הרחיק את עצמו מהבלי ותענוגי עולם הזה מחשש שהם עלולים להפריע לגדילתו וצמיחתו.
מרגלא בפומיה לחזור על דברי רז"ל שהתורה מעלה מטומאה לטהרה, מטבע הדברים דרגת קדושתו ופרישותו של אדם רם המעלה הינה בהצנע לכת ורב הנסתר בה על הגלוי, שככל שראו וידעו ידע להסתיר מעיני כולם את פרישותו מהנאות העולם הזה, הוא עצמו לא נתפס בעיני הציבור כאדם פרוש מעולם הזה, והיה נראה טבעי עם כל אדם שהוא, אך אדרבה במקום שאתה מוצא ענוותנותו שם גדולתו וחסידותו.
במשך השנים הראשונות בארץ ישראל ישב רבינו עם הבחורים בכל שעות היממה משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הלילה המאוחרות ואז הם ראו גם את מנהגו במאכליו שהיה אוכל בפרישות, במידה מצומצמת מאד ולא אחת כשהביאו לו את האוכל היה מוריד מראש חלק ממנו, ומורה להעבירו לצלחתו של חתנו הג"ר חיים דב שיהיה לו כח בשקידתו העצומה או שהעביר זאת לאחרים, תלמידים וכד', ולעצמו השאיר מעט מאד. כך מעידים רבים שבמשך השנים היה מוריד ממה שהרבנית שמה לו, כאשר ברור היה לו שלא תדע מזה, לאחרים, כך גם בבתים שהתארח ונתנו לו כיד המלך כראוי לאורח שכזה, חיפש ומצא שעת כושר כשלא ראו וביקש מאחרים שיאכלו חלק ממנתו.
מלבד זאת היה לו בישיבה במשך שנים רבות כופתאות מיוחדות שהיו עשויות מדגים טחונים שזה היה מאכלו. סיפר אחד התלמידים שנכנס פעם למטבח הישיבה וראה את הטבחית עוסקת בבישול קציצות אלו ומתוך סקרנות ביקש לטעום מהם. התברר שטעמם היה תפל מאד מאד, שכן לא היה בהם שום תוספת, קמח או מלח או תבלין אחר, וצריך היה להזהר שלא יתפוררו במהלך הבישול שכן לא היה מה שידבקם, לא ברור מה היתה הסיבה שאכלם האם היה זה שלא להנות מעוה"ז או משום שנזהר ממאכלים שיכולים להפריע למצב של גוף נקי בהיותו מניח תפילין בכל שעות היום, כך או כך למד אותו תלמיד על דרגת פרישותו של רבינו שאכל דגים אלו בלי שום טעם בקביעות עשרות שנים.
כמו כן תלמידו הג"ר משה לואיס ראש ישיבת שערי חיים היה מביא לו מדי יום מאפה אותו הכינה רעייתו הרבנית, מאפה שנעשה מחומרים בריאים בהדרכתו, קמחים ודגנים, שמרי בירה וכד' כמעט בלי טעם. כששאלו מישהו פעם איזה טעם יש לתערובת כזו? התפלא על השאלה, והשיב איני יודע, זה טעים ובריא!
דבר נוסף, היו מביאים לו בשיעור כוס קפה מהביל להרוות צמאונו בשעת השיעור. מעולם לא שתה את הקפה כשהוא חם וטעים, תמיד שתהו כשהיה קר, לא ברור האם היה זה בכוונה או שהיה שקוע בשיעור ושכח או שעשה זאת כדי שיוכל לברך ברכה אחרונה שכידוע דעת הפוסקים שלא מברכים כששותים כוס רותח ומהביל שלא ניתן לשתות ממנו רביעית בבת אחת. כך או כך, ראו שלא נהנה מכוס שתיה רותח.
שוקולד זה טפל?
היו תקופות שהיה משתמש בשוקולד במקום סוכר כממתיק הקפה, אמרו אז שעשה זאת בהמלצת רופאו שאמר לו שבשוקולד ישנה תכונה שהוא ממריץ את הדם ונותן אנרגיה לגוף. תלמידים משוויץ היו מביאים לו משם שוקולד כשהגיעו והיה מודה להם על כך ומברכם. היה בזה משהו לא מובן בהתאם לכל הנהגתו הידועה בישיבה להתרחק מתענוגים ומותרות וכאן מביאים לו דווקא שוקולד משוויץ. מספר תלמידו הג"ר משה לואיס: פעם היה לרבינו ספק האם ברך על הקפה, הציע לו רבי משה שיקח חתיכת שוקולד ויברך עליה שהכל ויוציא את הקפה, רבינו התפלא לעומתו, שוקולד? הרי זה טפל לכוס קפה, איך יפטור אותו?
כידוע בסביבות גיל שלושים בעקבות חולי של בתו קיבל על עצמו כמה קבלות, בתוכם קבלה שלא ליטול ידיים רק לסעודה של מצוה וכך עשרות שנים לא אכל כי אם מסעודת מצוה, בשנים מאוחרות היו בני המשפחה ותלמידים מביאים לו אוכל מסעודות מצוה שעשו, גם כשלא השתתף בהם כדי שיוכל ליטול ידיים. גם במאכלים אחרים העדיף לאכול משיירי מצוה, שבת או סעודות מצוה. גם במה שכן אכל ראו לא פעם שהקפיד על תענית הראב"ד, דהיינו שהיה משאיר בצלחת מעט אוכל שלא אכל או שהיה מפריש מראש או שהשאיר בסוף המנה.
"זה יקר מידי"
אחד מתלמידיו עשה פעם לרבינו קידוש בשבת בבוקר. לאחר הקידוש שלח ידו לקחת עוגה מהצלחת, לפתע משך ידו מעוגה טעימה שהיתה שם ולקח פשוטה יותר ופלט: "סיז צו טייער", "זה יקר מדי". לרגע לא הבין התלמיד מה נוגע מחירה של העוגה בחנות לעכשיו. אולם מיד הבין שלא דיבר על מחירה של פרוסת העוגה בחנות, אלא התכוון לדברי מרן הגר"י סלנטר שהעולם הזה הריהו כבית מלון יקר, שכשם שבמלון משלמים על כל דבר קטן סכום רב, שכן התשלום אינו על המאכל אלא על כל הפאר וההדר של המלון, כך בהנאה מחיי עולם הזה התשלום על ההדר בשימוש בגשמיות הבריאה.
פעם כאשר יצא רבינו מברית מילה של אחד מאברכי הישיבה. כדרכו נטל רבינו צלחת משולחן העוגות כדי שיהיה לו אוכל משיירי מצוה והלך עמו בדרכו לרכבו, כאשר כבר היה קרוב לרכב סב לפתע על עקביו וחזר לאולם, לא היה מובן מדוע הוא חוזר, הלך תלמיד אחד בעקבותיו וראה שהוא מחליף את צלחת העוגות באחרת. שאל התלמיד, ילמדנו רבינו מה העניין וענה: "סיז גיווען צו גוט", "זה היה טוב מידי", כנראה ההסבר, שאכן אכל משיירי מצוה, אבל אם לקח עוגות מפוארות, אולי חשד עצמו שלוקח מפני טעמם הערב ולא כדי לאכול משיירים של מצוה.
כך באוכל וכך בכל ענייני עוה"ז ראו איך שההביל את כל ענייניו וגם כשהתארח בביתם של שועי ארץ ועברו דרכו סכומי כסף גדולים ושמח בזה שהשיגם לכלכלת הישיבה, ההביל את החלק הגשמי שבזה ורק מה שיוכל להשתמש בזה לישיבה או לרוחניות. כמה פעמים כשנכנס לחתונות מפוארות היה אומר לבחורים, עוד כמה שעות אפילו מפות לא יהיו כאן לשולחנות. פעם לקחו אחד הגבירים שביקר בביתו לאיזה גינה מרהיבה ומהודרת ביופיה, מתוך מחשבה ששם ינוח וירגע, הרי בלאו הכי הוא לומד, לאחר שאותו אחד הלך התחנן רבינו למלוויו שיקחו אותו משם, כששאלהו לדחיפות העניין, ענה שוב: זה יותר מידי!
רבי אברהם שקלאר ששימש את רבינו במשך תקופה בשעות הצהריים סיפר, שכאשר החל את תפקידו הודרך לבדוק קודם שמגיש לפניו את החלב להריחו אם אינו חמוץ ומקולקל, שכן רבינו עצמו לא יבחין בזה והדבר עלול להזיק לו.
(מתוך 'מגדלתו ומרוממתו')