הרה"ג אשר קובלסקי שליט"א
הימים שאנו בעיצומם, ימי מחשבה והתבוננות הם. 'לך עמי בוא בחדריך', כל איש ואיש מתכנס בביתו ומפנה את תשומת לבו פנימה, מנסה להבין מה עובר עלינו, על מה עשה ה' ככה, מה קורה בעולמנו בימים טרופים אלה. כל בעל נפש מרגיש וחש שמשמים מדברים איתנו, מעוררים את תשומת הלב שלנו, מבקשים שנעמיק לברר על מה ולמה הסער הגדול הזה.
אלו ימים בהם נגיף קטנטן, מזערי ופצפון, הופך עולמות ומשבש סדרי יקום. אלו ימים בהם כל אחד רואה בעיניו עד כמה יש מי שמנהל את העולם, מוביל יצור אפסי להשבתת מדינות ענק. פתאום מתחוור לעינינו עד כמה האדם – מוצלח, גאון, משכיל, ומוכשר ככל שיהיה – הינו אפס מאופס מול בריה זערורית וחסרת חוליות, שבורא עולם שולח לשתק את העולם כולו.
משמים, הפכו את ימי השגרה וההכנות הקדחתניות לפסח לימים של פסק זמן, הפסקה מאולצת מהתוכניות המקוריות לטובת ישיבה כמעט באפס מעש, כל אחד במקומו הוא. אלו רמזים עבים מאוד, הבהרה שנדרשים מאיתנו חשבון נפש ומחשבה, חישוב מסלול חיים מחדש ושינויים דרמטיים באורח חיינו.
מי יכול לומר שהוא יודע על מה נדרש עם ישראל להתעורר בעת הזו. אין לנו אלא לעיין בספרים הקדושים המצווים לנו את הדרך נלך בה, מהם נלמד את כיווני החשיבה וההנחיות המעשיות הנדרשות מאיתנו לעת הזאת, במה עלינו להתחזק וכיצד עלינו לפעול כדי לנצל את העת הזו בצורה נכונה, לקבל את ההחלטות הנבונות, ולמנף את התקופה זו לרווח רוחני נצחי.
הבה נבחן רגע דרמטי בתולדות העם היהודי, הרגע בו יעקב אבינו – בחיר האבות, עומד להיפרד מבניו – 12 השבטים שהקימו את עם ישראל, והוא קורא להם ומנחה אותם לגבי דרכי הפעולה לאורך כל חיי העולם היהודי. תחת הכותרת 'האספו ואגידה לכם' הוא מכנס אותם סביב מיטתו, ובדברי יעקב אלה מגלה הרה"ק בעל ה'אוהב ישראל' מאפטא זי"ע בפרשת ויחי משמעות כבירה ונשגבה, שמדברת בדיוק לתקופתנו אנו:
יבואו ימים, אומר יעקב אבינו לבניו, בהם עלולים לבוא עליכם חלילה צרות ואסונות, מחלות ומצוקות קשות. דעו בניי, שכל אלו הם בגלל ה' מוצאות הפה – חמשת חלקי הפה בהם אנו מדברים, הפה הוא מחולל הצרות הגדולות ביותר, מעביר את המחלות ויוצר את המצוקות. לא, לא רק בהעברת חיידקים ונגיפים, אלא גם ובעיקר כי הדיבור האסור, שימוש בפה למטרה לא טובה, אמירת דברי גנאי ולשון הרע על הזולת – אלו מחוללי אסונות ומגיפות, אלו מביאים עלינו את הצרות כולם!
ואם רצונכם להישמר מפגעים אלה – ממשיך יעקב אבינו ורומז – ה'אספו – אספו את חמשת מוצאות הפה, חמשת חלקי הפה שמדברים, כנסו אותם לאסיפת חירום כדי שיפעלו רק בצורה הנכונה, רק לדברי תורה ותפילה, דיבורי חסד והארת פנים. כי כל עוד הפה מחולל אסונות בשיחה – הוא עלול לחולל אסונות בציבור! כל עוד הפה מחולל רעות בדבריו – הוא עלול לחולל רעות בקהל כולו! כל עוד הפה מעביר גנאי ורוע מאיש לרעהו – הוא מעביר גם מחלות ונגיפים בין האנשים!
ואדרבה, אם אוספים את מוצאות הפה לחשיבה מחודשת, לשימוש נכון, לבצע בעזרתם רק דיבורים טובים, רוחניים, מעוררי טוב, אזי 'ואגידה לכם' – יעמוד יעקב אבינו וייאגד עימנו, לשמור עלינו, להצילנו מכל רע, לבטח אותנו מכל מגיפה. כלומר, המשך ההתפשטות והשלכות המצב הנוכחי תלויים בכל אחד מאיתנו:
אם נשמור על הפה והלשון לבל ירעו ויזיקו – יעקב אבינו יבוא לשמור עלינו לבל נינזק או נינגף חלילה. אם נקבל על עצמנו ללמוד בספר 'חפץ חיים' בקביעות, בהתמדה, מדי יום ביומו למען ניזהר ונישמר – נהיה מוגנים היטב. כי ככל שנשתמש בפה לשימוש הטוב והנכון שלו – כך נזכה שהוא יגן וישמור עלינו מכל מחלה ומצוקה!
אחים יקרים, הנה עוד משמעות למילים 'מוות וחיים ביד הלשון'. השומר פיו ולשונו, זוכה לשמירה עליונה, להגנה רוחנית, יעקב אבינו – ישראל סבא, עומד ומגן עליו מפני מחלה, מגיפה, צרה ומצוקה. וככל ששומרים את הפה והלשון טוב יותר, כך הופך הפה ממעביר מחלות לחיסון עוצמתי, ממדביק בנגיפים לביטוח חיים!
חסד עשה ה' עם הדור שלנו, כאשר הכהן הגדול מאחיו – ה'חפץ חיים' זצ"ל, חיבר עבורנו ספרי הדרכה וחיזוק מפורטים ומדוקדקים ללמדנו את הדרך נלך בה, ספרי 'חפץ חיים' ו'שמירת הלשון'. זה הזמן לקבוע לימודנו בספרים אלה, ואם כולנו בבית – זה הזמן לקבוע שיעור משפחתי משותף, שיישאר עימנו כנכס צאן ברזל גם ככלות המגיפה.
פרשת השבוע נפתחת במילים 'ויקרא אל משה', האות אל"ף כתובה קטנה, לרמז לענווה של משה רבינו. כשיהודי עניו מכל אדם ומצטנע, מבין הוא כי אין מקום לדיבורי גנאי על הזולת. וכי כיצד יכול הוא לבזות חבר או לדבר עליו דברים שאינם ראויים? הבה נאמץ את המסר הזה להתחזק בשמירת הלשון, לקבוע לימוד קבוע בספרי 'חפץ חיים' ו'שמירת הלשון', וכך נמתח מעל ראשנו הגנה שמימית חזקה ומעוררת רחמים, אשר תגן על כולנו מתוך בריאות איתנה!
איש אחד, קבלה אחת!
אחד המיוחדים ברבני העיר בני ברק היה הגאון רבי בן ציון פלמן זצ"ל, שכיהן כרב קהילת 'נחלת משה'. מנהג יפה עשו בקהילה, במסגרתו כל בחור בר מצוה נכנס לשיחת הדרכה מרב הקהילה מספר שעות טרם מעמד ה'בר מצוה', בו נסך הרב בחתן הנרגש דברי מוסר וחיזוק, עידוד והדרכה לקבלת עול תורה ומצוות בשמחה ובטוב לבב.
השיחה כללה דברים אישיים, ולצידם דברים כלליים שהרב נהג לחזור ולשנן באוזני חתני בר המצוה כולם. כך למשל, נהג לצטט מדברי בעל ספר 'הפרדס' זצ"ל, אשר כתב כי כל קבלה שחתן בר מצוה מקבל על עצמו בליל שמחתו, ומתכוון לקיימה בכל לבו ונפשו כל ימי חייו – זוכה הוא לסייעתא דשמיא לעמוד בקבלה הזו. כדי לחזק את הדבר ולעודד את חתן בר המצוה לקבל קבלה טובה כזו, נהג להפטיר:
'ואני מכיר אישית, חתן בר מצוה שקיבל על עצמו במעמד ה'בר מצוה' שלו להישמר ולהיזהר מכל לשון הרע, והחל ללמוד באופן קבוע את ספרי 'חפץ חיים' ו'שמירת הלשון', וזכה באמת לעמוד בקבלתו זו: הקדוש ברוך הוא שמר עליו לבל יחטא בלשון הרע, והוא הצליח לשמור את פיו ולשונו תמיד!'
כמובן, איש לא ידע מי הוא אותו אדם מסתורי, שקיבל על עצמו קבלה טובה כל כך ובורא עולם סייע לו לעמוד בה. הרב פלמן מעולם לא חשף את זהותו, וגם לא סיפר מנין לו שהיה אדם כזה. הוא פשוט שב ושינן את העובדה שהיה כזה איש, ונתן לחתן הבר מצוה להסיק את המסקנה שכדאי גם לו לקבל על עצמו את הקבלה הטובה הזו…
עד ליום בו הדבר נחשף, ומעשה שהיה כך היה:
לאחר פטירת הרב פלמן, ביקשו בני משפחתו להוציא ספר לזכרו, הוא הספר הנפלא 'ללא שם'. לצורך כך, ראיינו את אחותו – הרבנית צירה פלשניצקי תליט"א, אשר גילתה את הסוד: ביום רביעי, אור לכ"ד סיוון תש"ח, נערכה שמחת 'בר מצוה' צנועה באולם שע"י בית הכנסת 'היכל מאיר' בתל אביב. חתן בר המצוה היה עלם צעיר בשם בן ציון, ואביו, הלא הוא הגאון רבי שמואל פלמן זצ"ל, רב הקהילה.
רבים באו להשתתף בשמחה, לברך ולהתברך, וחתן הבר מצוה שיתף פעולה היטב. לחץ ידיים בחדווה, חייך לכולם, הודה על המתנות וענה 'אמן' בכוונה על הברכות. ולמרות זאת, חדי עין הבחינו כי הבחור לא באמת שקוע בשמחתו, משהו מעיב עליו. אחותו סיפרה כי הביטה בעיניו וראתה כי הוא נסער, מוטרד, אולי אפילו מודאג, והתקשתה להבין מה כל כך מדאיג את החתן – שכלפי חוץ מבצע את תפקידו היטב, אולם במבט מעמיק ניכרת עליו דאגתו…
מאוחר יותר, גילה הילד, נער בן 13 בלבד! – לאחותו, את סיבת דאגתו: הוא יודע שהוא ילד כריזמטי, נעים שיחה ואהוב על הבריות. לכן, רבים נקבצים לשמוע מאמרי פיו, או משמיעים לו מדבריהם. אם עד עתה נהנה ממעמד זה, הרי שכאשר נחשף לדברי ה'חפץ חיים' המבאר שקשה לפטפטן לשמור פיו ולשונו כראוי – פתאום הוא מבין שמעמדו זה הוא מטרד מדאיג. הרי איך ישמור פיו ולשונו כראוי כאשר הוא ילד שמשוחח עם כולם בנעימות, מבדח ומתבדח, פטפטן מתוק כזה?
שימו לב! הוא היה ילד בן 13 בלבד, וביום שמחתו – זה מה שהטריד אותו. איך הוא מצליח לשמור על פיו ולשונו, לקבל על עצמו להיות שמור מכל דיבור אסור בכל מחיר, בעוד הוא ילד תוסס ופעלתן, עליז ופטפטן, שהכל משוחחים אתו ובסביבתו?! הוא חפץ בכל מאודו להישמר מכל דבר לשון הרע ורכילות כל ימי חייו, אבל אופיו לא תואם לקבלה כזו…
ולכן, למרות הקושי הרב שהיה כרוך בכך, הוא פשוט קיבל עצמו, אי אז, ביום הבר מצוה שלו, לשמור את פיו ולשונו מכל משמר, להישמר ולהיזהר מכל דיבור אסור, מכל לשון הרע או דיבור גנאי על הזולת. זה מנוגד לאופיו, לסגנונו, לשמחת חייו ולעליזותו התוססת – אולם זו הקבלה אותה קיבל עצמו בו ביום – כילד בן 13!
ולימים, העיד שוב ושוב – על איש מסתורי שהיתה לו סייעתא דשמיא, שבורא עולם סייע לו לעמוד בקבלה הזו. עתה אנו יודעים מי הוא האיש המסתורי הלז, ומה הסוד שהסתיר – אותו כדאי לכולנו לדעת:
שמירת הלשון דורשת מסירות והקרבה, ידיעת ההלכות על בוריין היטב, וכמובן – התגברות יומיומית. אולם, מי שמקבל על עצמו לעמוד בנסיון הזה, גם אם הוא פטפטן או כריזמטי או מעורב בחברה, הבא להיטהר מסייעים לו, ניתנת לו סייעתא דשמיא לעמוד בקבלה הזו.
עתה הוא הזמן לנצל את ההתכנסות בבתים ובלבבות, להתחיל בלימוד ההלכות, לחזק את בדקי הפה, להישמר מכל לשון הרע. ככל שנקבל על עצמנו, ככל שנחזק את בדקי הפה, כך יהיה הדבר לשמירה והגנה עבורנו, ונזכה ברווח עצום, שהרי 'על כל דיבור ודיבור שאדם חוסם את פיו, זוכה לאור הגנוז שאין כל בריה ומלאך יכולים לשער!'
תגלית מרעישה על הימים האלה!
יחד עם השמירה הקפדנית על בריאותנו וההתחזקות הרוחנית כדי להתמודד עם העובר עלינו, באופן טבעי – הימים האלה הם ימי פחד ומתח, דאגה וטירדה. איש אינו יודע מה יילד יום, איש אינו יודע להעריך לאן העולם הולך, מה המשמעות האישית, הבריאותית, הכלכלית והכללית לנוכח הגזירה הקשה העוברת על כולנו.
כמה כדאי לחדד ולהיזכר בדברים המרטיטים אשר גילה הרה"ק בעל ה'אוהב ישראל' מאפטא זי"ע בפרשת בא, המבאר את מעלת חודש ניסן וחושף כי עצם הימים הללו הם ימי סגולה. וכך הוא מגלה:
המשנה מלמדת כי חודש ניסן הוא ראשית השנה, כאמור 'החודש הזה לכם ראש חודשים'. הגמרא מסבירה כי הדבר נועד ללמדנו ששטרות חוב שנכתבו לפני ראש חודש ניסן על שנה זו – מוקדמים מדי, ובטלים. כלומר, אומר בעל ה'אוהב ישראל', כל גזירה שנגזרה על עם ישראל לפני ראש חודש ניסן, עם תחילת החודש וחידושה של השנה, הופכת למבוטלת, לא שרירה ולא קיימת, ודינה להיגנז לחלוטין!
הבה נתחזק אחים יקרים, כי הנה אנו בפתחו של חודש ניסן. כל העובר עלינו ונגזר עלינו בעבר – שייך ללפני ראש חודש ניסן. עכשיו – מתחיל חודש חדש, עולם חדש מתחדש עלינו, עולם שכל הגזירות והמצוקות שהיו בעולם הקודם בטלות ומבוטלות. הבה נתחדש יחדיו בחיים חדשים, כי בניסן נגאלנו, ובניסן עתידים אנו להיגאל, עוד השנה!