"ועשית מצנפת שש" (שמות כ"ח, ל"ט)
"מצנפת מכפרת על גסי הרוח" (זבחים פח:)
סיפר הרב י. מ. וולך, מי שערך את ספריו של הגה"צ רבי יעקב גלינסקי: יום אחד נכנסתי אל ביתו של הגר"י גלינסקי, הבחנתי שהוא שרוי ברצינות לא אופיינית. ברכתי אותו לשלום והתיישבתי. על השולחן היה מונח ספר פתוח, הוא פנה אלי ואמר לי: "תקרא".
נו, שרבי יעקב ימצא איזה מדרש טוב, או חז"ל מעורר, אין בזה חידוש, אבל מה פשר הרצינות הזו שעטתה את פניו? אם לא די בכך, הוא הביט בי ואמר: "לא ישנתי כל הלילה"…
כעת הדבר סיקרן שבעתיים. רבי יעקב שעבר כל כך הרבה בחייו, פתאום לעת זקנותו, מוטרד מדבר שגוזל ממנו את מנוחתו, מה זה כבר יכול להיות. מסוקרן כולי, הסטתי את הספר אלי, וקראתי.
המדרש מספר שבעת שהוציאו את רבי ישמעאל ורבן גמליאל להריגה, ערכו השניים חשבון הנפש, על מה ולמה הגיעה להם הגזירה הנוראה הזו. שאל רבי ישמעאל את רבן גמליאל, "שמא כשדרשת ברבים גבה ליבך עליך?"… השיב רבן גמליאל: "לא, מעולם לא גבה ליבי בעת שדרשתי".
הבטתי ברבי יעקב והבנתי, יותר נכון נדהמתי. הוא פנה אלי ואמר: "נו אתה ודאי מבין מה קורה כאן: לא ישנתי כל הלילה — אתה מבין למה? – נורא ואיום. על זה שרבן גמליאל גבה לבו פעם אחת בדרשה שלו הוא מוצא להריגה, זה הרי פחד נורא… אני הרי כל ימי בדרשות, איך אוכל להעיד שמעולם לא גבה לבי?"…
הבטתי ברבי יעקב, נעניתי לו בראשי. לא יכולתי למצוא מילה שתרגיע את סערת רוחו. היה שקט כמה שניות, ואז פנה אלי ואמר: "אני מבקש שתיכנס לשאול את מרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א מה עושים"… עבר יום, שוב נכנסתי אליו. מיד עם כניסתי הוא פונה אלי: "נו שאלת את מרן רבי חיים?"…
ערכתי מכתב ובו כתבתי שהגאון רבי יעקב גלינסקי מוטרד מאד מדברי המדרש האלו, ואיך אפשר להסיר דאגה מלבו.
נעניתי בתשובה כתובה ממרן רבי חיים שליט"א: "כיום אין לחשוש מגבהות הלב היות שעל כולם מדברים סרה, ועל כולם לועגים, גם על דרשנים, ואין מקום לגאווה, להיפך, זה עוד ביזיון".
נכנסתי לרבי יעקב זצוק'"ל, הראיתי לו את המכתב, והעננה סרה מפניו, דעתו נחה עליו.
(דרך שיח, מתוך מוסף שבת קודש יתד נאמן)