הרה"ג אשר קובלסקי שליט"א
יום חתונתו – זה מתן תורה!
הנה אנו ניצבים בשערי היום הגדול והנפלא, היום לו ציפינו ולקראתו ייחלנו ימים כה רבים, היום שיש לו השפעה דרמטית על חיינו לאורך ימים ושנים. בהתרגשות אין קץ ובהמיית לב סוחפת אנו באים בשערי חג השבועות, זמן מתן תורתנו באהבה, הרגע הגדול בו קיבלנו את הטובה שבמתנות והאהובה שבתשורות, התורה הקדושה – משוש חיינו וחמדת ליבנו.
הלא לא נוכל לתאר את חיינו בלי התורה הנפלאה, שהיא – ורק היא – הפכה אותנו לעם אצילי ואיכותי, עם שעושה רצון בוראו, עם שכל בניו הם שגריריו של ה' בעולם. התורה הקדושה עמוקה מני ארץ ורחבה מני ים, יש בה סוגיות מורכבות והנחיות פשוטות, הכרעות הרות גורל והשקפות מכוננות, דרך חיים סלולה לצד מבועי ביטחון ואמונה. את כל האוצר הקסום הזה – שבמרכזו תרי"ג המצוות – קיבלנו ביום הזה, ואין כל פלא שכולנו כה ששים ועולצים לקראת בואו.
ההתרגשות שבלב כל יהודי אינה ניתנת לתיאור. כל בר דעת מבין שאלו הם רגעים של הזדמנות פז, 24 שעות יקרות ונדירות. לצד ניחוחות עוגות הגבינה הערבים העולים מכל מטבח, לצד נעימות השירים המרטיטים המבטאים את יופי מתנת התורה, לצד קישוט הבתים ובתי הכנסת בירוק רענן וההכנות לקראת לילה בו לא נעצום עין ונשקע אל תוך התורה – לממש אותה, לחוש אותה, לעסוק בה באהבה – יש לנו מטרה משותפת אחת, גדולה וברורה:
אנו רוצים לצאת מהיום הזה ברכוש גדול! והפעם, אין מדובר בכסף גשמי, אלא ברכוש האמיתי: לקבל את התורה. במנות גדושות, בקשר אישי, ביכולת להתחבר, להבין, לקלוט, לעסוק בדברי תורה באהבה, מתוך נעימות ועריבות. לקבל את התורה כמטעינת אנרגיות, כמעניקת כוחות, כסוללת דרך חיים!
אז איך עושים את זה? איך מגיעים לכך שנקבל את האוצר הזה? איך הופכים למיליונרים במונחי תורה? איך מגיעים למוצאי חג השבועות, כשבתוך הלב פנימה שוכנת אהבת תורה לאין קץ, חשק ותשוקה לעסוק בה תמיד, יכולת להבינה בקלות ובבהירות? איך מנצלים היטב את היום הגדול הזה, כדי לקבל את התורה – בכמות, באיכות, מכל הלב?!
התשובה היא, כמו בכל עניין, כי הכל תלוי בנו, בבקשה שלנו, ברצון שלנו, בהשתפכות שלנו בתפילה ובבקשה לפני נותן התורה. נותן התורה – כשמו כן הוא – חפץ לתת. הוא רוצה לתת לנו את התורה, להעניק לנו את היכולת להתחבר אליה, להשקיע בה זמן וכוחות, לקבל ממנה אנרגיה ועוצמות. הוא חפץ לתת!
ואנחנו? אנחנו צריכים רק לבקש, להתפלל, להתחנן. שיתן לנו כח לעסוק בתורה, שיסיר מעלינו כל מפריע, שיפתח לנו את המוח להבין את התורה, שיבקע בפנינו את שערי חכמת התורה, שיאפשר לנו להיות עקביים בלימוד התורה. כל מה שמוטל עלינו הוא לבוא אליו, לנקוש בדלתותיו, ולבקש, מעומק הלב ומכל הנשמה, שאנו רוצים ומבקשים לקבל את התורה, באמת!
יש לנו את ההזדמנות הזו מדי יום ביומו, בעת אמירת 'ברכות התורה' עם שחר, אז אנו מבקשים 'והערב נא… ונהיה אנחנו וצאצאינו… יודעי שמך ולומדי תורתך'. ושוב בתפילת שחרית, אז אנו מתחננים 'אבינו אב הרחמן… לשמוע ללמוד וללמד…' – כמה כדאי לנצל את ההזדמנויות הללו מדי יום, ובפרט בחג השבועות – זמן מתן תורה, הרי עכשיו זה הזמן לבקש!
יהודי יקר, אנו ניצבים ברגע בו מי שמחזיק באוצר הקסום ביקום, באוצר התורה, פותח את שעריו ומבקש לתת. כל מה שאנו צריכים לעשות הוא לעמוד בדלת ולבקש, ולא לוותר בקלות – אלא להתחנן, בקול, בדמעות, בכוונה, מעומק הלב ומירכתי הנשמה, לזעוק בכל הכח: 'אבא, אני רוצה את התורה שלך, תן לי את היכולת להתחבר אליה, להבין אותה, לעסוק בה, להתמיד בה, להתרפק על כל מילה בה באהבה אין קץ ולקנותה קניין נצח!'
העת הזו בה אנו מבקשים לזכות בתורה – היא עת רצון עצומה, שעת רחמים בה שערי שמים נפתחים. עד כדי כך, שהרה"ק בעל ה'באר מנחם' מקאלוב זי"ע חושף: 'הרוצה לראות הצלחה בלימודיו, אזי הזמן המוכשר לכך הוא אחר ברכת התורה, להתפלל, לבכות ולהתחנן לפני המקום, כי הוא עת רצון שתתקבל תפילתו!' – יש כאן חשיפה דרמטית, על עת רצון ייחודית המתרחשת מדי בוקר – אחר ברכות התורה, ובפרט ביום חג השבועות, המסוגל לכך ביותר!
ובדרך אגב הוא מוסיף, כי הזמן בו מבקשים לזכות בתורה – הוא עת רצון שפותחת שערים לבקש גם בקשות נוספות, והוא מציע לכל מי שזקוק לישועה – ברפואה, בפרנסה או בכל נושא אחר – להתפלל על כך תיכף ומיד לאחר ברכות התורה, להעביר את הבקשה הזו יחד עם הבקשה לעסוק בתורה – שפותחת בפניו את השערים…
מגיע רגע ההזדמנות: אם אנו מתקשים במשהו בלימוד התורה, אם אנו חשים שאיננו מבינים בקלות, שאין לנו מספיק חשק, שיש מפריעים רבים מדי וקשה לנו להתגבר – זה הזמן לבוא לנותן התורה, לבכות, להתחנן, לבקש, להרעיש עולמות ולהגיד: 'אבא, אני רוצה את התורה, תן לי את הכוחות והיכולות לעסוק בה, עוזרני לקבל את התורה באהבה!'
הנוסחה הנכונה להתחבר לתורה!
פעמיים בשנה נהג הגאון רבי יחזקאל חפץ זצ"ל לנסוע לדווינסק, אל ידידו משכבר הימים – בעל ה'אור שמח' זצ"ל. מטרת הנסיעה לא היתה ביקור נימוסין בעלמא, כי אם לימוד משותף בחברותא, כפי שעשו מקדמת דנא. אמנם, באותה תקופה כבר לא התגוררו בקרבת מקום זה לזה, ובכל זאת – רבי יחזקאל לא יכול היה לוותר על התענוג, ופעמיים בשנה שם פעמיו לדווינסק, לביקור שכלל שעות ארוכות של לימוד משותף עם בעל ה'אור שמח'.
באחת הפעמים, בעת עיון בסוגיה סבוכה, החלו ללמוד את דברי התוספות, והתקשו להבינם. הם מנסים להסביר כך וכך, זה מעלה טענה כזו – וזה משיבו בסברא הפוכה, והם עומדים נבוכים בנבכי הסוגיה, פשוט לא מצליחים להבין. בתום שעה ארוכה של עמל ויגיעה שלא הצליחה להבהיר את הסוגיה, פנה בעל ה'אור שמח' לרעהו ואמר: 'הבה נעצור לרגע מהלימוד, ונתפלל שנזכה לאהבת תורה!'
ואכן, שני הגאונים עצרו מלימודם והחלו בתפילה. שעה ארוכה התפללו לזכות באהבת התורה, ולאחר מכן שבו ללמוד – וראו זה פלא, הסוגיה הובהרה והוארה כנתינתה מסיני. בתום הלימוד, פנה רבי יחזקאל לרעהו ושאל: 'ילמדנו רבינו, מצינו תפילה להאיר עינינו בתורה, להבינה, לפתוח לנו את שערי חכמתה. אולם מה טעם התפללנו דווקא על אהבת התורה? אולי היה עלינו להתפלל על הבנתה, אבל תפילה על אהבתה?! הלא אנו אוהבים את התורה, הבעיה היתה שלא הצלחנו להבינה!'
חייך בעל ה'אור שמח' והשיב: 'אסביר לך ותבין היטב, אבל עוד לפני כן, ברצוני לספר לך סיפור…' – – –
השעה היתה שעת ערב מוקדמת, בבית משפחה אחת בדווינסק. אם המשפחה השכיבה את הילדים לישון בשעה מוקדמת יחסית, שכן משימה חשובה מוטלת עליה, ועליה להיעדר מהבית לאורך שעות הערב. כל הילדים נשכבו לישון במיטותיהם, ורק התינוק הקטן – נשלח לבית השכנה, שתשמור עליו לאורך שעות היעדרות האם.
כשיצאה, היה התינוק שליו ורגוע, ישן בעגלה ופניו כפני מלאך. על כל בעיה שלא תצוץ, הותירה האם אצל השכנה חיתולים לרוב, בקבוק, מוצצים, צעצועים בשלל צבעים. 'אם הוא יתעורר, יבכה או משהו – כל מה שצריך הוא לתת לו מוצץ או שמיכה, בקבוק או צעצוע. קרוב לוודאי שיירגע, וישוב להירדם שנית!' – אמרה האם לשכנה, ויצאה לדרכה.
חלפה שעה קלה, והנה התינוק התעורר. השכנה המסורה ניגשה אליו מיד, ניסתה להרגיעו, אך לשווא. הציעה לו שמיכה, הכניסה לפיו מוצץ, נתנה לו בקבוק, הוציאה אותו שיזחל על הרצפה – דבר לא עזר. שעה ארוכה הילד בוכה ובוכה, מחפש את אמו שאיננה…
השכנה המסורה לא איבדה עשתונות, בקול שליו ורגוע החלה לשיר לו שירי ערש, ניסתה לספר לו סיפור, לעניין אותו בתמונות צבעוניות, אך מאמציה עלו בתוהו. היא הרימה אותו, חיבקה אותו, נישקה אותו – והילד מוסיף לבכות וליילל, צרורות של דמעות תלויים בזוויות עיניו, והוא מסרב להירגע. שעה ארוכה הילד בוכה, לעתים צורח ולעתים מייבב, והשכנה המסורה מנסה לעשות הכל – אך ללא הצלחה…
ואז, לאחר שעה ארוכה, שבה האם מסידוריה. עוד טרם כניסתה הגיעו לאוזניה יבבותיו של בנה, מיד כשנכנסה הרימה אותו בזרועותיה, וראו זה פלא – הוא השתתק, חיוך ענוג נסוך על פניו, ורק לחות דמעותיו העידה על בכיו עד לפני רגע. ברגע בו האם ניגשה אליו – הילד הפך לרגוע ושליו, מרוצה ומאושר, מחוייך ועליז!
'ועתה אמור לי בבקשה', שאל בעל ה'אור שמח' את ידידו, 'איך זה יתכן? הלא השכנה כה התאמצה והתמסרה, הציעה לתינוק את כל תענוגי העולם שמעניינים אותו, עשתה הכל למענו. אפס – כי כל מאמציה עלו בתוהו, הוא השליך את הבקבוק וזרק את המוצץ, לא הביט בצעצועים ועצם אוזניו מלשמוע סיפורים. ואילו האם – מיד עם בואה, ברגע בו התינוק חש בזרועותיה – באותה שניה הוא נרגע לחלוטין, באותו רגע הפך לשליו ומאושר. איך זה יתכן?!
אלא,' המשיך בעל ה'אור שמח', 'השכנה, מסורה וחכמה ככל שתהיה, עובדת על פי שכלה, מנסה לנתח את רצונו וכאבו של הילד לפי הבנתה. היא מנסה לחשב מה גורם לו לבכות, ומציעה פתרון שכלי ורעיוני, לפעמים אפילו גאוני, כדי לפתור לו את הבעיה…
לא כן האמא! אמו של הילד – אוהבת אותו, הוא חלק ממנה. כשהוא בוכה – משהו בתוכה בוכה אתו. כשכואב לו – היא חשה את כאבו. כשמשהו מציק לו – היא עמו במצוקה. וכשהאהבה אליו כה גדולה, כשהרגש והחיבור עם התינוק כה עמוקים – היא מרגישה את התינוק. היא חשה את כאבו, היא מזדהה עמו בעומק נפשה. וההזדהות עמו, תחושתו שאמא מבינה אותו, מרגישה אותו, חיה את סבלו, ולכן מצליחה להרגיעו, לנסוך בו ביטחון ושלווה ולהפוך אותו לרגוע וחייכן…
כלומר,' המשיך בעל ה'אור שמח', 'יתכן שישנה מטפלת מאוד חכמה, מאוד נבונה, אבל לעולם היא לא תוכל להרגיע תינוק בוכה כפי שהאמא תעשה זאת. כי האמא לא מבינה – היא מזדהה. היא לא מנתחת מה כואב – היא פשוט מרגישה. היא לא שומעת בכי וחושבת מה ניתן לעשות – היא בוכה עם התינוק ומוצאת פתרונות. זהו ההבדל בין אמא לשכנה או למטפלת, כי רגשות האהבה הם שפה סודית של חיבור אמיתי, של קשר קסום, של הזדהות משותפת!
ולכן, כשנתקלנו בקושי לפענח את הסוגיה, ביקשתי שנתפלל שנזכה לאהוב את התורה. כי אם נאהב את התורה כאהבת אם לבנה, אם נחוש שהיא חלק מאיתנו, אם התורה תהפוך לחלק מהבשר ודם שבגופנו, אם הקושיא הלא מובנת והמהלך הסבוך יציק לנו בתוכנו – מרוב אהבה, מעומק הקשר, מתוך נעימת החיבור – או אז נצליח לפתור את כאבינו בסוגיה, אז נצליח לפתור כל קושיא, לבסס כל מהלך!'
ודו השיח הזה, אותו סיפר הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט"א בשמו של הגאון רבי לייב בקשט זצ"ל – אחיינו של רבי יחזקאל חפץ זצ"ל, מחדד לנגד עינינו: לא רק שזה הזמן לפנות לאבא בבקשה ובתחינה, לא רק שעתה העת להתרפק עליו בדמעות – אלא שעכשיו הזמן לבקש שנאהב את התורה באמת עד שתהפוך לחלק מאיתנו, עד שכל שורה בה תהיה כאיבר מאיברינו, עד שכל מה שנלמד יהפוך לתמצית חלבנו ודמנו!
כי אז – מתוך אהבת תורה אמיתית – נחוש את התורה, נחיה אותה, נרגיש אותה, וממילא גם נבין אותה טוב יותר, והיא תאיר לנגד עינינו! הבה נתפלל לזכות לאהבת תורה, הבה נשאף ונפעל להפוך את התורה לחלק מאיתנו, הבה נעצים את רגשות אהבתנו לתורה – אז נזכה כי בורא עולם יפתח עבורנו את השערים ויעניק לנו את התורה במנות גדושות ומרוממות!
הנחשל שהפך לגאון!
ישיבה מבורכת בתלמידים עוסקי תורה היתה בעיירה קראסון שבפלך קייב שבאוקראינה, בראשה עמד הגאון רבי הירש שלעז זצ"ל. בין תלמידי הישיבה נמנו עשרות תלמידים שעסקו בתורה באהבה, חלקם הפכו לגאוני עולם. טובי המוחות והכוחות מהמחוז כולו ומחוצה לו הגיעו ללמוד בישיבה, אשר קנתה לה שם טוב כבית יוצר לתלמידי חכמים מופלגים.
אחד הבחורים שלמד בישיבה, הבנתו היתה איטית, מוחו בקושי הבין. לצערו כי רב, הוא התקשה להבין אפילו מהלכים פשוטים בסוגיות לא מורכבות, ועל אחת כמה וכמה סוגיות סבוכות או מהלכים עיוניים. למרות זאת, בער בו הרצון להבין את התורה ולהתחבר אליה, והוא נהג לבקש מכל בני הישיבה עזרה וסיוע, שיסבירו לו משפט אחד, שורה אחת, קושיא אחת או תירוץ אחד…
המשימה היתה לא קלה, ומטבע הדברים – ניתן להבין כי הבחורים ניסו לחמוק ממנה, לא מרוע חלילה, אלא מתוך מחשבה כי זמנם יקר, ואין להם את הפנאי הדרוש. היטב הבינו, כי אם יתנדבו להסביר לו שורה אחת – הדבר יכול לארוך זמן מרובה, אותו העדיפו לנצל כדי ללמוד בעצמם. אך הבחור לא אמר נואש, יום אחר יום, שעה אחר שעה, היה הולך ומבקש מבחור שיסביר לו שורה אחת, מהלך אחד, משפט אחד – שיאיר את עיניו ולו במשהו, שיתן לו לזכות בפרוסה קטנה מהתורה!
רוב ככל הבחורים, הצליחו באדיבות ובנימוס להתחמק, לבד מבחור אחד – שריחם עליו מאוד, והסכים להיענות לבקשותיו ולהסביר לו, פעם אחר פעם, בסבלנות ובבהירות. עם הזמן, וככל ששאר הבחורים חמקו מלסייע לו, הוא הפך ל'לקוח קבוע' של הבחור של שריחם עליו, והחל לבוא אליו מדי שעה… אט אט, פקעה גם סבלנותו של הבחור הרחום, והוא ביקש מהבחור כי יואיל לשאול אותו עד 2 שאלות ביום, ותו לא…
הבחור פנה והלך בפחי נפש, מאוכזב וכאוב. מעתה – היטיב להבין – נגזר גורלו, איש בישיבה לא מוכן לסייע לו. הנה הבחור האחרון שעוד השיב לשאלותיו ועוד הספיק להיענות לבקשותיו – גם הוא דוחה אותו מלפניו. עצוב ושבור הצטנף לו הבחור בפינת בית המדרש, והבחור הרחמן שהשיבו ריקם – עקב אחריו וגילה כי הוא רוכן על ספר כלשהו, כשבעיניו דוק של עצב…
מצא לו הבחור הרחום 'תירוץ כלשהו', קם ממקומו והחל להתקרב אל הפינה בלאט. מרחוק הבחין כי הספר עליו רוכן הבחור הלז אינו אלא סידור, וכשהתקרב עוד – נרתע לאחור בהתרגשות. הבחור האומלל, שלא הצליח להבין שורה אחת בתורה בכוחות עצמו, ועתה התאכזב שאיש לא מוכן לסייע לו – פשוט פתח את הסידור בברכת 'אהבת עולם', והוא שב ואומר, ברגש ובמתיקות, בדמעות ובתחנונים פעם אחר פעם:
'אבינו אב הרחמן, המרחם, רחם עלינו ותן בליבנו בינה…', והוא מוסיף ומתבל את תפילתו במילים בשפתו שלו, באידיש וברוסית, ומבקש: 'אבא שבשמים, אינני רוצה להצטרך לבריות, לא רוצה לבקש ולא רוצה להתאכזב. אבא, אתה נתת את התורה, פקח לי את העיניים להבינה לבד, תן לי את היכולת ללומדה, לקלוט אותה, להבין מה כתוב בה, למה זה כתוב, מה מבנה כל סוגיה ומה פירושה!'
והבחור הרחום עומד מרחוק, עוקב בעיניו אחר ההתייפחויות העולות ויורדות: 'לשמוע ללמוד וללמד – אבא, וכי אני רוצה להיעזר באחרים? אני רוצה להבין כל כך טוב, עד שייעזרו בי, שיבואו ללמוד ממני! רק אנא, ברחמים, פתח לי את שערי האורה, רצוני ללמוד תורה ולהבינה!'
לבו של הבחור הרחמן לא עמד במראה קורע הלב, והוא קרב אליו, הניח יד רכה על כתפו, התנצל על שהשיבו ריקם לפני שעה קלה, והציע לו לבוא ולשאול כל שאלה שירצה בכל זמן שיבקש. ואכן, הבחור הלז ניצל היטב את טוב לבו, היה מרבה לשאול ולבקש להבין, עד – – –
שיום אחד, תפילתו נשמעה. בורא עולם פתח בפניו את העיניים, ופתאום – דברי התורה החלו להאיר לו, הוא הבין אותם היטב. הוא הפך לאחד מהאריות שבחבורה, דמות מופת בהיכלה של הישיבה!
ככל הסיפור הזה סיפר יהודי מבוגר אחד לגאון רבי אלעזר מנחם מן שך זצ"ל, בהוסיפו: 'אני למדתי באותה ישיבה, ואני זוכר את שני הבחורים הללו. לימים, כל בוגרי הישיבה הצליחו איש איש בדרכו, אבל הוא – אותו בחור שבכה והתחנן לזכות בתורה – הלא הוא פוסק נודע פלוני, שרבים ביהדות ארצות הברית הולכים לאור פסקיו ומודרכים לאורו! ראו עד היכן כוחה של תפילה – הרי הוא היה בעל המוח החלש ביותר בחבורה, ולבסוף – הוא הגאון המפורסם ביותר מבין בוגרי הישיבה!'
סיפור זה, שהובא בגליונות 'דרשו' – ללמדנו בא: אין ספק שיש מי שנתן לו ה' יותר כשרונות, ויש מי שפחות. אין ספק שיש מי שניחן ביותר התמדה, ויש מי שפחות. ובאותה מידה – אין ספק שכל הקשיים, המהמורות, המצוקות וההתמודדויות שיש לכולנו בלימוד התורה – יכולים לפקוע, להיבטל, להיעלם מהעולם כהרף עין, בתפילה אחת מעומק הלב, עם כל הרגש, בדמעות, בתחנונים על החיים!
הנה אנו ניצבים ברגעי ההזדמנות, כשאבא פותח את האוצר ומבקש להשפיע עלינו תורה, אהבת תורה, התמדת התורה, חשק התורה, הבנת התורה, בהירות התורה. עכשיו השערים פתוחים! ילד, בחור, אברך, אבא, סבא, כולנו – זה הזמן לבוא לאבא ולהתחנן, לספר על הקושי שמפריע לנו ללמוד, לבקש על מה שעוצר אותנו מלהתחבר, לנצל את עת הרצון המופלאה הזו!
ואם כך נעשה – נצא מחג השבועות ברכוש גדול באמת. נקבל את התורה, נפתח לעצמנו את שעריה, נוכל להתרפק עליה ולהיות מחוברים עימה עד אין קץ, לנצח נצחים!
מסכת שמצילה חיים!
אל הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א נכנס יהודי, שחזותו העידה עליו כי הוא כאוב, משהו מעיק עליו מאוד. כשהגיע תורו לדבר עם הרב, החל לספר כי רעייתו לקתה במחלה די מסתורית, שכל צורת ריפויה היא קצת מוזרה, אורכת הרבה זמן, והתוצאות כלל אינן מובטחות. 'הרופאים אומרים שזה תהליך ארוך ומייגע שאולי יעזור ואולי לא, מה לעשות?' – שאל האיש, כשקולו מתרסק ובעיניו מבצבצת דמעה.
רבי חיים, כדרכו, פסק תשובה קצרה וחותכת: 'בחג השבועות המתקרב, תקבל על עצמך ללמוד מסכת בבא בתרא!'
'בבא בתרא?!' – תמה הלה, תמהו גם בני הבית. 'מה עניינה של מסכת זו, הארוכה ביותר בש"ס ומהמורכבות שבה, שכל כולה עוסקת בדיני ממונות, למחלתה של האשה? כיצד בבא בתרא מהווה סגולה לרפואתה?!'
'כן, בבא בתרא!' – פסק רבי חיים, ושב ושקע בגמרא שלפניו… אלא שאחד מבני המשפחה ששהה במקום, חש כי זו חידה שחייבת פיצוח, ושב ושאל: 'אבל למה דווקא בבא בתרא? תורה היא וללמוד אנו צריכים – למה שילמד דווקא בבא בתרא?!'
חייך רבי חיים לרגע, הרים את עיניו, והשיב על אתר: 'בחג השבועות נפסק כמה תורה יוכל יהודי ללמוד. אם יקבל על עצמו ללמוד בבא בתרא ויתפלל על זה, הרי שכך ייגזר בשמים. וממילא – יצטרכו משמים לספק לו את מנוחת הנפש שתאפשר לו ללמוד מסכת כה ארוכה, וירפאו את אשתו!'
סיפור מופלא זה, מאיר מה כוחה של קבלה טובה ללימוד התורה המתקבלת בחג השבועות. כיצד בורא עולם פותח את השערים, ומעניק את הכוחות למי שמקבל על עצמו קבלה כזו – לעמוד בה בגבורה, להצליח בה.
ויותר מזה – ביום הזה, בורא עולם מעניק ישועות גדולות ונכספות לכל מבקשי הישועה, הזקוקים לישועה כדי לאפשר להם לעמוד בקבלותיהם בלימוד התורה. כלומר, אם אנו זקוקים לישועה ברפואה, בפרנסה, או בכל צורך אחר, הרי שאם נקבל על עצמנו קבלה טובה בלימוד התורה בחג השבועות, הרי שביום הזה בורא עולם יושיע אותנו מהמצוקה, כדי לאפשר לנו לעמוד בקבלה הטובה הזו.
יהודי יקר, פותחים לנו את הדלת, נותנים לנו את ההזדמנות. כל שעלינו לעשות הוא לקבל על עצמנו קבלה טובה, לנצל את יום מתן תורה כדי להתחבר באמת ללימוד התורה, עם כל הכוח ובמלוא העוצמה. הבה נקבל על עצמנו קבלה טובה נוספת בלימוד התורה: תוספת של כמה דקות לימוד, שיעור נוסף, חומר לימודי חדש. קבלה טובה בחג השבועות – מבטיחה שבורא עולם יסייע לנו לעמוד בה, יעניק לנו את כל מה שאנו זקוקים לו כדי להצליח בתורה!
עדות אישית נרגשת…
לפני ימים אחדים נחת על שולחננו מכתב מרגש במיוחד, והרי הוא לפניכם:
לכבוד 'פניני פרשת השבוע',
נחשפתי לגליונכם אך לפני שבועות אחדים, ושמחתי באומרים לי כי הופיע ספר 'פניני פרשת השבוע'. גמרתי בדעתי לרוכשו בהזדמנות הראשונה שתיקרה בדרכי, והעניין הלך ונדחה. בשבוע שעבר רכשתיו, וכמה אני מיצר על כל שבוע שלא היה לי את הספר מתחת ידי…
מהרגע בו נעזרתי בספר, שולחנות השבת שלי הפכו לאחרים, שונים, מרוממים. מדי שבוע אני מוכן עם מסר לילדים, מעוטר בסיפורי מופת ורעיון כביר העולה מפרשת השבוע. והם – מקשיבים, מפנימים, ואף מחוללים שינויים!
בשבוע שעבר בחרתי לדבר עימם על מעלת הוויתור. נעזרתי דווקא בגיליון פרשת 'ויצא', אף שאין זו פרשת השבוע. והנה, במשך השבוע אני רואה כי ילדיי החלו לוותר זה לזה, אחוזי המריבות צנחו לאפס. בנושא אישי נוסף שנידון בקרב בני ביתי כבר שבועות ארוכים – חלה מהפכה של ממש, אין לי מילים להודות!
את המסר הזה, המנגינה הזו, אנו שומעים במבחר תווים, ממגוון קהלים, ומכל סוגי הקוראים. פעם אחר פעם אנו שומעים על משפחות ששינו אורחות חיים, על כיתות בבתי ספר ובסמינרים שקיבלו על עצמם קבלות טובות, על אנשים בכל קצוות תבל שהתחזקו באמונה ובביטחון. הידיעות הללו מרגשות ומעודדות אותנו, וזה הזמן להודות למאות המגיבים!
הספר 'פניני פרשת השבוע' – כרך ב' שהופיע זה מכבר, כמו כרך א' – שמהדורתו השניה כבר הופיעה ונחטפת מהמדפים, הוא אוצר בלום המאחד למעלה מ-150 גליונות ומאמרים, סיפורים ורעיונות, סגולות ועצות. היתרון הבולט של הגיליון – שעובר גם לדפי הספר, הוא במבט הממוקד מדי שבוע בנושא אחד העולה מפרשת השבוע, המעוטר בתובנה מהדהדת ובסיפורים נדירים ומדהימים.
אף על פי שהספר מותאם לכל הורה שמבקש רעיון, מאמר או סיפור מרתק לשולחן השבת – גם מרצים מעמיקים, מחנכים ומרביצי תורה נהנים מאוד מיתרונותיו הנפלאים, בהסברת ערכים נעלים בצורה ממוקדת, עמוקה, עשירה ומרגשת. מאמרי הספר כמו גם הסיפורים מוגשים באופן המאפשר להורה ליטול רעיון או סיפור ולהאיר בו את שולחן השבת, ובד בבד – גם מבקשי העמקה יכולים ליהנות מתובנות ומסרים עמוקים ומהדהדים.
בנוסף לעובדה כי מחזיקי הספר נהנים מכל האוצר הבלום הזה בהישג ידם מדי שבת בשבתו, באפשרותם להיעזר במפתחות מסודרים על מאות ערכים, סיפורים, מאמרים וסגולות, מפתח נושאים ומפתח אישים יעיל, המאפשרים התמצאות מהירה באוצר עשיר בחומר מרתק על ערכי היהדות, המוגש בשפה עשירה, משובבת לב ומותאמת לכל סוגי הקהלים.
לקראת חג מתן תורתנו הבעל"ט, זה הזמן להיחשף לאור התורה הייחודי שבין דפי הספר, וליהנות מחוויה רוחנית מרגשת ומעצימה, ובד בבד – מטלטלת ומרתקת. אין ספק, כי רכישת הספר תהפוך לבשורה מרוממת שתרומם את החג ואת השבתות שבעקבותיו, ותעניק מימד רוחני נעלה ונשגב לכל ימות השנה!
את הספר ניתן להשיג בחנויות הספרים המובחרות. הפצה ראשית בטל. 03-756-3554, או בדוא"ל: [email protected].
הנוסחה הסודית!
בעמדנו בערב חג קבלת התורה, הלא אין ספק שכולנו חפצים לקבל את התורה, שואפים לזכות בה. לא פעם אף מתקנאים אנו בקנאת סופרים מבורכת, במי שמצליחים לשבת וללמוד בהתמדה, התורה מאירה להם, הם מבינים הכל בבהירות. אנו שואלים את עצמנו מה סודם, מהו המתכון המצליח בעזרתו הם עוסקים בתורה בחיות ובשמחה, והדברים מאירים כנתינתם מסיני.
את הסוד הזה מגלה לנו בעל ה'יערות דבש', דבריו מאירי עיניים. ראשית, הוא מוריד מהפרק את האפשרות שמדובר בהבדלי כשרונות, שכן התורה ניתנה לכל יהודי, בכל מצב ובכל כשרון. ואז הוא קובע, מילים חדות וברורות, הנה המתכון להשיג את מעלת התורה:
'אין לך דבר המזכה לאדם להשיג ישרות התורה ולפענח צפוניה, אלא להתפלל לה' בדמע, שישיב וירחמהו!' – זהו, זה המתכון, זו הדרך!
ובענוותנותו הוא מוסיף ומעיד על עצמו: 'אם אזעק ואשווע להשם מקירות לבבי בתפילה לחונני דעת, ירחם עליי ויאיר עיניי בתורתו!' לא יאומן! – אותו גאון שכל התורה היתה פתוחה וגלויה לפניו, עומד ומסביר כי זו הדרך, זו הנוסחה, זאת השיטה. ואף מעיד כי הוא בעצמו עושה כך, פשוט כי אין דרך אחרת!
לפנינו היום הגורלי, הקובע והמכריע. הבה נתפוס אותו בכל הכח, הבה נמקד מאמץ בתפילה ותחנונים לבורא עולם שיאיר עינינו בתורתו ויקבע בליבנו אהבתו ויראתו, ואז נזכה לקבל את התורה באמת, ולשקוד עליה באהבה!