"תני נא לי מדודאי בנך" (ל' י"ד)
שמעתי בשם הרב מפוניבז' זצ"ל הסבר על העניין, שמרחל היו אמורים לצאת ארבעה בנים, כך גם מלאה, ועבור הוויתור שוויתרה ללאה 'הפסידה' שני בנים – את יששכר וזבולון (עיין בראשית רבה עב, ג).
וכאן נעשית התמיהה גדולה יותר: היעלה על הדעת כדבר הזה?
ברם – כך אומר הרב מפוניבז' – מעלת התורה היא כה גדולה, שאי אפשר לרכוש אותה בשום ממון שבעולם, כמו שנאמר (שיר השירים ח, ז): "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו"
אם כן, איך יכול זבולון לעשות את העסקה הידועה עם יששכר?
הלל ושבנא היו אחים. הלל עסק בתורה, ושבנא עסק במסחר. הלל חי חיי דוחק, והיה מרוויח טרפעיק אחד ליום, את חציו נתן לשומר בית המדרש. רק כאשר נעשה ל'הלל הגדול', אמר לו אחיו, שבנא: 'הבה נהיה שותפים ונחלוק בינינו את תורתך'. יצאה בת קול מן השמים ואמרה: "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו".
כל זה אמור, רק כאשר שבנא בא לעשות עסק עם הלל לאחר שהלל עסק בתורה. אז, כל כסף שיציע שבנא כדי לקבל חלק בתורה שלמד הלל, אף אם יציע כל מה שיש לו – לא ישווה לערך הלימוד: "בוז יבוזו לו". אבל לפני הלימוד – יכול זבולון לומר ליששכר: 'אתה תלמד תורה, ואני אעסוק במסחר ואפרנס אותך, ובלבד שיהיה לי חלק בתורה שאתה לומד'.
ואכן, הגמרא (שם) מספרת ששמעון ועזריה היו אחים, ושמעון למד תורה על ידי אחיו, שהיה עוסק בפרקמטיא, כדי שיחלוק בזכות לימודו של אחיו, ולכן נקרא שמעון "שמעון אחי עזריה", על שמו של עזריה אחיו. ומפרש רש"י שם : "שמעון אחי עזריה – תנא הוא במשנה קמייתא דזבחים ולמד תורה על ידי אחיו שהיה עוסק בפרקמטיא, כדי שיחלוק בזכות לימודו של שמעון, לכך הוא נקרא על שם עזריה אחיו".
ומבאר הרב מפוניבז', שגם ליכולת לרכוש תורה באופן שעזריה רכש, בכסף – זה חידוש עצום, מפני יקרת התורה. צריך כח מיוחד לחדש את החידוש הגדול הזה. רחל ידעה שללאה אין הכוחות העצומים הנדרשים להוריד חידוש כזה לעולם, ורק היא עצמה – רחל – יכולה. לכן הסכימה לוותר ולא להיות אמם של יששכר וזבולון, ולוותר על כבודה – שללאה אחותה יהיו ששה שבטים ולה רק שניים, על אף שכלפי העולם דבר זה עלול להיראות תמוה. היא היתה מוכנה למסור את נפשה, ועל ידי 'עסקת' הדודאים הורידה לעולם את החידוש העצום, ששייך לקנות תורה על ידי דודאים, ורק באופן שעשו זאת זבולון ועזריה, ולכן היתה מוכנה לוותר על שני שבטים.
ומדוע אכן היתה מוכנה לכזו מסירות נפש?
רחל דאגה לעם ישראל, שכל עם ישראל יוכל לזכות בחיי נצח לעולם הבא, בין אלו שלמדו תורה בעצמם, ובין אלו שאפשרו לאחרים לעמול בתורה. ואילולי מסירות נפשה, לא הייתה אפשרות לכל אדם שלא למד תורה ויצא לעסוק בפרנסה לחיות בעולם הבא!
התורה היא דבר כה גדול ויקר, עד שאין שום שכר שאפשר לתת על תורה – מלבד התורה עצמה. בעולם הבא יהיו כל החיים סביב תורה, ואפילו באלף השביעי לא יתעניינו אנשים בשום דבר מלבד בתורה. משום כך – אדם שלא למד ואין לו טעם בלימוד, אין לו סיכוי להבין את העניינים שמדברים שם בכלל, כך שאף אם יזכה לעולם הבא, הוא ישב שם כגולם ולא ימצא טעם בכך.
למרות זאת, יש פתרון של יששכר וזבולון – עסקה זו מאפשרת גם לאלו שאינם יכולים לשבת וללמוד, לקנות לעצמם זכות בלימוד, וזאת על ידי שהם מחזיקים את תלמידי החכמים היושבים ולומדים.
הרמב"ם בהלכות מלכים (פרק יב הלכה ה) כותב, ש"באותו הזמן [באלף השביעי] לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה משופעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר, ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולי ויודעים דברים הסתומים, וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, שנאמר: 'כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים'".
לפני כששים שנה, כאשר מרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א למד אתי מה שנקרא 'חברותא', אמר לי פעם: "אריה, אתה יודע שאני ידיד שלך. אני יודע שאתה מבין ארמית, אני מתחנן אליך שתעבור על הזוהר לפחות פעם אחת. תקרא, מה שתבין – תבין, ומה שלא תבין – לפחות תקרא. משום שבאלף השביעי ילמדו גם זוהר, ויש סודות רבים מאד בזוהר שאיש אינו מבין את פשרם, אבל אז יסבירו את כל הסודות, ועיני האנשים תהיינה בורקות מאושר, מחמת התענוג העצום שיהיה להם, ואם לא תעשה מה שאני אומר לך, אתה תשב מולם ותאכל את הלב, מדוע לא עברת על הזוהר לפחות פעם אחת"…
ומי שיחזיק תורה, כדוגמת זבולון, יסבירו לו בדיוק כמו ליששכר. ואולי על זה נאמר: "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך" (דברים לב יח), כי עיקר שמחת זבולון היא בצאתו לעולם הבא, ויששכר היושב באהלה של תורה, מסוגל לחוש את מתיקות התורה גם בעולם הזה.
עתה מובנת מסירות נפשה של רחל אמנו: רחל ויתרה על דברים נשגבים, מכיון שהיא דאגה לכל עם ישראל, שיהיה להם חלק וחיות בתורה הקדושה, על ידי שיחזיקו תורה, ועל זה נאמר: "עץ חיים היא למחזיקים בה", וכך תהיה להם האפשרות לחיים בעולם הבא, ולכן תומכיה יהיו מאושרים, וכל זה מכח מסירות נפשה.
לכאורה רחל היא אמם של שני שבטים בלבד, וכלפי שאר השבטים היא דודה. ובכל זאת כל עם ישראל חש קרבה ל'רחל אמנו', ממש כמו לאמא, משום שהיא דאגה לכולנו. היא ויתרה על כבודה האישי, על האפשרות להיות אמא לארבעה שבטים כמו לאה – היא דאגה, ונתנה חיות, לכל עם ישראל.
בספר 'חפץ חיים על התורה' מובא על כך דבר נפלא: "בשם 'יששכר' נקראים תופשי התורה, התלמידי חכמים – 'ומבי יששכר יודעי בינה לעיתים ומאתים ראשי סנהדראות', וכל עצמו של יששכר לא בא אלא בשביל שווה כסף – אלו הדודאים שנתנה לאה לרחל, ללמדך שמבלעדי המחזיקים התומכים מכספם את הלומדים אי אפשר לה לתורה להתקיים".
כלומר, כאשר רחל מכרה את זכותה להיות עם יעקב אבינו תמורת דודאים, היא בעצם מכרה את יששכר ואת זבולון תמורת דודאים. פעולה זו של רחל הורידה לעולם כח, שניתן יהיה לקנות 'יששכר', כלומר, לקנות בכסף או בשווה כסף לימוד תורה של מישהו.
אלמלא היתה רחל עושה את הפעלה הזו – לא היתה שום דרך בעולם שתאפשר לעשות דבר כזה – לקנות תורה.
יתרה מזאת, ברגע שרחל הורידה לעולם את האפשרות של קניית יששכר תמורת דודאים, פשוט שצריך להיות גם זבולון, לכן לאה זכתה גם ליששכר וגם לזבולון.
וכעין זה אמר הרב מפוניבז' זצ"ל על עצמו, ששמע מפיו של ה'חפץ חיים' על העננים השחורים המכסים את שמי אירופה, על השואה המתקרבת לבוא, ועל כך שאחריה לא יישאר כמעט כלום, החלו שניהם לבכות. הוא שאל את ה'חפץ חיים': "רב'ה, אם כן, מה יהיה?" וה'חפץ חיים' השיב לו במקרא שכתוב (עובדיה א, יז): "ובהר ציון תהיה פליטה והיה קודש".
הבין מכך הרב זצ"ל שזוהי צוואה עבורו: להקים את התורה בארץ ישראל, ואת הצוואה הזאת הוא קיים במסירות נפש עילאית, בחינת יש מאין ממש.
לא אחת היה הרב מפוניבז' פורץ בבכי נורא והיה אומר: "אתם יודעים מה נתתי לעם ישראל? הייתי יכול להיות רבן של כל ישראל! גדול הדור! ברוך ה' יש לי כל הכישרונות לכך! ואת כל זה הקדשתי למען עם ישראל! תרמתי את החיים שלי, את הכבוד האישי שלי – כדי שלא תשתכח מהם!".
כידוע, למהרש"א קראו רבי שמואל איידלס. איידל היתה חמותו, וכיון שהיא פרנסה אותו, שיוכל לשבת וללמוד בישוב הדעת, ללא דאגות פרנסה – לפיכך הוא קרוי על שמה.
*
למרות זכותם הגדולה של תומכי התורה עלינו לזכור, כי זה שלומד בפועל – מעלתו גדולה יותר.
פעם הגיע אדם לרבי אהרן קוטלר זצ"ל ושאלו: "מאחר שלזבולון יהיה בדיוק את אותו שכר שיהיה ליששכר, למה לי להיות יששכר? עדיף לי להיות זבולון, להתעסק במסחר ולהרוויח כסף, ולתמוך ביששכר. כך יהיה לי גם עולם הזה וגם עולם הבא"…
נענה רבי אהרן והשיבו: "טעות גדולה בידך! בשביל שיהיה לך עולם הזה – כדאי לך להיות יששכר! רק ליששכר יש גם עולם הזה, מלבד העולם הבא. אבל לזבולון אין עולם הזה כי הוא טרוד בעסקיו יומם ולילה עד למעלה ראש. בדאגות ובנסיעות למרחקים. לפעמים אין לו זמן לאכול בצורה מסודרת, להיות בצוותא עם בני ביתו, וכדומה. בשביל שיהיה עולם הזה -כדאי לך להיות יששכר"…
(מתוך 'אריה שאג' בראשית)