מֵהלכות לישת הבצק לְמַצּוֹת
* אסור ללוש בצק לְמַצּוֹת במקום שהשמש זורחת עליו. ואף במקום סגור – אין ללוש מול החלון, אם השמש זורחת דרכו. וכשהשמים מעוננים, אין ללוש ביום במקום פתוח, או מול חלון פתוח, אף במקום שבו השמש לא אמורה לזרוח בשעה זו; משום שביום מעונן, חום השמש מתפשט בכל מקום. ולדעת הרמ"א, אסור בכל מקרה ללוש מול חלון פתוח, מחשש שהשמים יתקדרו ולא יבחינו בכך. וכן אסור ללוש את הבצק בסמוך לפתח התנור. ובדיעבד – בין בלישה במקום שהשמש זורחת, ובין בלישה בסמוך לפתח התנור – אם ידוע שהבצק אכן התחמם, המצה אסורה באכילה בפסח.
* הלש בצק לְמַצּוֹת בידיו, עליו לצנן את ידיו במים מדי פעם, כיון שהן מתחממות בעת הלישה, ועלולות להאיץ את חימוץ הבצק. והלש בצק לְמַצּוֹת בזמן איסור חמץ, כלומר מערב פסח בחצות היום, עד לסוף הפסח – עליו לשפוך את המים הנותרים מצינון הידים, מיד לאחר הלישה, על גבי הקרקע, במקום משופע.
* בלישת הבצק לְמַצּוֹת, אין להשתמש בכלי לישה שיש בהם סדקים או שקעים אשר לא ניתן לנקותם לאחר הלישה, ויש להקפיד על כך גם בנוגע למשטחי הלישה והרידוד.
* אם בצק הַמַּצּוֹת רך מדי, ויש צורך להקשותו, אין לעשות זאת על ידי הוספת קמח לבצק, כנהוג בשאר ימות השנה, אלא על ידי הוספת בצק קשה.
הזהירות מחימוץ הבצק למצות ב'שיעור מיל' ובפחות משיעור מיל
* הבצק לְמַצּוֹת, כל זמן ש'עוסקים' בו, אף במשך זמן רב, אינו מחמיץ. ולכתחילה, אסור להניח את הבצק ללא עיסוק אפילו רגע אחד, אך בדיעבד אינו אסור אלא אם שהה ללא עיסוק במשך 18 דקות. במה דברים אמורים? כשטרם החלו לעסוק בו, אך לאחר תחילת העיסוק בו – יש אומרים שהוא מחמיץ לאלתר, דהיינו אף כאשר מניחים אותו ללא עיסוק במשך רגע אחד; ויש חולקים. וישנם שני סימני חימוץ, שאם אחד מהם הופיע על פני הבצק הריהו נאסר אף כאשר לא שהה שיעור מיל: האחד – סדקים, והשני – 'הכסיפו פניו', שפירושו התחלפות צבע הבצק לְלָבָן.
* באפיית מַצּוֹת הנמשכת מעבר ל'שיעור מיל', דהיינו, 18 דקות, ראוי שלאחר כל אפייה במשך מעט פחות משיעור מיל, יפסיקו את האפייה, וכל העוסקים בלישה ינקו את ידיהם, וכן ינקו את כלי הלישה.
* בעבר, היו מכניסים את המצות לתנור, ומוציאים אותן, בעזרת ה'מַרְדֶּה', ובמהלך האפייה התחמם המרדה, וחימם את הבצק שהונח עליו; ולכן עברו להשתמש במקלות, כאשר התועלת בשינוי זה היא – שניתן להכין מספר רב של מקלות, ולהחליפם לפי הצורך.
מנהגים שונים בקשר לַמַצּוֹת
* רבים נוהגים ללוש את 'מַצּוֹת המצוה', דהיינו המצות המיועדות לקיום מצות אכילת מצה בליל הסדר, דווקא בערב הפסח, לאחר חצות היום. ומנהג רוב ישראל לאפותן קודם לכן.
* מנהג רוב ישראל לאכול בפסח מצה 'שרויה', דהיינו, מצה שהושרתה במים; אך בקהילות רבות נהגו שלא לאוכלהּ, מחשש שנותר בתוך המצה מעט קמח, אשר לא נילוש כראוי ולא התערב בתוך הבצק, ועל ידי ההשרייה במים יחמיץ. ויש אומרים כי המנהג הוא אף שלא להשתמש בכלי ש'בלוע' בו טעם מצה שרויה. ובהשרייה ב'מי פירות', לא נהגו להחמיר, אך יש אומרים שרצוי להחמיר אף בכך.