- מקור מנהג אמירת 'לחיים' וטעמיו
מנהג אמירת 'לחיים' על שתיית יין מופיע כבר בגמרא במסכת שבת (סז:), שם מסופר שר' עקיבא עשה משתה לבנו, ועל כל כוס שהביא אמר "חמרא וחיי לפום רבנן, חיי וחמרא לפום רבנן ולפום תלמידיהון".
טעמים רבים נכתבו בספרים הקדושים על מנהג זה, וסגולות רבות נתלו בו. בתיקוני זהר (תיקון כד) כתוב, שאומרים 'לחיים' כדי להתקשר באילן החיים ולא באילן המוות, שהוא הגפן שחטא בו אדם הראשון, כפי הדעה בחז"ל שחוה סחטה לאדם אשכול ענבים.
ב'אגרת הטיול' (לרבי חיים אחי המהר"ל) כתוב, שהטעם הוא משום ששנינו בסנהדרין שכל היוצא ליהרג היו נותנים לו כוס של חלתית בכוס של יין, ולכן נוהגים לומר 'לחיים', לומר שיהיה לחיים ולברכה ולא כאותו הכוס ששנינו שם.
- מה משיבים על אמירת 'לחיים'?
על אמירת 'לחיים' נוהגים להשיב: 'לחיים טובים ולשלום'. בספר 'מטעמים' מביא לכך טעם, שהוא כאדם האומר לחברו "רצוני לשתות הכוס הזה ויהיה לי לחיים" (פירוש, לבריאות ורפואה), והוא משיבו בדרך ארץ: "שתה לחיים ולשלום".
בספר 'נפלאות הרבי' (אות קמ"ב) כתב בשם החוזה מלובלין, וכמו"כ מובא בטעמי המנהגים בשם החתם סופר, שהקפידו לא לומר "לחיים טובים", כי זה בגימ' "קללה" רח"ל, רק לומר דווקא "לחיים טובים ולשלום", או – לדעת החת"ס – "לחיים ולברכה".
- האם קודם מברכים, או קודם אומרים 'לחיים'?
הפרי מגדים (או"ח סי' קע"ד ס"ק י"א) מביא בשם הא"ר (ס"ק ט"ז) שכששותה כוס מברך תחלה ויטעום מעט ואח"כ יאמר לחיים וכדומה, דכבוד שמים עדיף, וי"א שיש לומר תחלה 'לחיים', דכבוד הבריות גדול הוא.
ב'לקוטי מאיר' הביא שהרה"ק מסטרטין זצ"ל ובניו הק' נהגו לומר קודם 'לחיים', וב'דרך צדיקים' מביא שכך גם נהג הרה"ק ר' מאיר מקאלשין נכד הרה"ק מפרשיסחא. עוד מביא שם, ששאלו לצדיק אחד מפני מה נהג כן להקדים ברכת הדיוט לברכת שמים, וענה שזה כעין שמקדימים מצות 'ואהבת לרעך כמוך' קודם התפלה.
- ההקפדה לומר 'לחיים' בלחיצת יד
גדולי החסידות הקפידו לתת יד בעת אמירת 'לחיים', כך מובא על הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין, הרה"ק רבי אברהם מסוכטשוב ועוד. ומסופר (ס' כנסת ישראל) שבא איש אחד להרה"ק מטשורטקוב והגיש בקשתו על איזה ענין של צרה ובכה מאוד, והרה"ק מטשורטקוב בירך אותו בישועה כדרכו בקודש, שהשי"ת יהיה בעזרו, ואח"כ אמר בפה קדשו: גם החסידים יברכו אותו בישועה וישתו 'לחיים' זה לזה שהשי"ת יפקוד אותו בדבר ישועה ורחמים, ויזהרו שישתו 'לחיים' בתקיעת כפם דווקא ולא בפה לבד, כי הענין ששותין 'לחיים' ונותנים יד ליד הוא סגולה להרחקת הנזק ולהקרבת התועלת. וכך אמר ב' פעמים בלשה"ק וגם פירש דבריו בלשון אשכנז (והוסיף עוד טעמים לזה).
- זמנים מיוחדים לאמירת 'לחיים'
שתית 'לחיים' נהוגה בהזדמנויות שונות ורבות, בעיתות שמחה, התוועדויות ועוד. ולהלן חלק מהזמנים הנוספים המיוחדים לכך, המובאים בספרים: א) הבעש"ט הק' והרה"ק ר' אלימלך מליז'ענסק נהגו לחלק כל לילה אחר תפלת ערבית יי"ש ולעקיך לתלמידים. ב) כשנועדים צדיקים יחדיו נהוג ליתן לפניהם יי"ש. ג) בבוא אורח אומרים לו שיתן תיקון והוא נותן משקה. ד) נהגו לשתות לחיים בעת שנפרדים אחד מחבירו. ה) היו שנהגו לשתות יי"ש קודם השינה, וחסידים היו קוראים לשתיה זו: "ק"ש של בעש"ט". ו) בר"ח אחר התפילה נהגו לחלק לעקיך ויי"ש. ז) יש שנהגו לחלק תיקון גם אחר קריאת הנשיא בר"ח ניסן. ח) יש מקומות שנהגו לחלק אחר קידוש לבנה יי"ש ולעקיך. ט) הגה"ק ממונקאטש בעל 'דרכי תשובה' הזהיר שלא לומר 'לחיים' בקידושא רבה, ויש סוברים שגם לא בסעודה שלישית.
(נלקט מתוך מאמר בקובץ כרם החסידות – א')
לחיים לחיים טובים
להודות לה'