השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
על איזה נושא צריך הדרשן לדרוש בשבת?
מה העניין להרבות בברכות בשבת? האם מותר לישן בשבת לצורך אגירת כח למוצ"ש? ומדוע ת"ח מתענגים באכילה בשבת יותר מהפועלים? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן ר"צ במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
מבואר בשו"ע, ירבה בפירות ומגדים ומיני ריח כדי להשלים מניין מאה ברכות, המשנה ברורה מביא את הדין שאדם צריך לברך בכל יום מאה ברכות, ובשבת חסרים לאדם מהמאה ברכות, כיוון שהתפילות מצטרפות למניין המאה ברכות, ובשבת תפילת העמידה מורכבת רק משבע ברכות ולא משמונה עשרה, נמצא א"כ שבשבת יש עניין מיוחד להשתדל להרבות בברכות כדי להשלים למאה ברכות, וגם בליל שבת קודש טוב שישלים מניין המאה ברכות של יום שישי ולא רק ביום השבת, ומבאר המשנה ברורה שלעניין המאה ברכות הלילה הולך אחר היום.
אם רגיל בשינת צהריים אל יבטלנו כי עונג הוא לו, ואומר המשנה ברורה, שלא ירבה בשינה יותר מדאי, שלא יביאנו לידי ביטול תורה, שאפילו ת"ח הלומדים כל השבוע שזה מצוה שיתענגו ביותר ביום השבת כי הם מתענגים בלימודם במשך השבוע, ולכן בשבת מצוה עליהם להמשיך יותר באכילה ושתייה ושינה, אין הכוונה שיבלו כל היום בתענוגים, אלא רק ימשיכו בתענוגים יותר משאר בני אדם.
כתבו הספרים בשם הזוהר שמצוה על האדם לחדש חידושי תורה בשבת, ומי שאינו בר הכי לחדש, ילמד דברים חדשים שלא למד עד עכשיו.
המשנה ברורה אומר, שאדם הישן בשבת, לא יאמר 'אני ישן כדי לאגור כח למוצאי שבת', כי יש בזה משום הכנה, אלא יישן בשבת וממילא יהיה לו כח גם למוצאי שבת.
אחרי סעודת שחרית, קובעים לימוד בבהמ"ד, ואסור לקבוע סעודה באותה שעה, ומביא המשנה ברורה מהגמרא, שעל ג' דברים יורדים בעלי בתים מנכסיהם, ואחד מהם הוא, כאשר יש זמן ללימוד תורה והם קובעים עצמם לסעודה, ומביא מהירושלמי 'לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא כדי לעסוק בהם בתורה מפני שכל ימות החול הם טרודים במלאכתם ואין להם פנאי לעסוק בתורה בקביעות ובשבת הם פנויים ממלאכה ויכולים לעסוק בה כראוי לפיכך אסור לו לפנות עצמו מדברי תורה ולקבוע סעודתו בשבת בשעה שדורשין בבהמ"ד דברי תורה ברבים אלא יקדים אותה או יאחר אותה, וזהו תוכחה מגולה לאותן האנשים שמטיילין בעת ההיא בשווקים וברחובות כי אפילו סעודת שבת שהיא מצוה אסור אז מפני ביטול תורה וכ"ש לטייל ולהרבות אז בשיחה בטילה שאסור'.
המשנה ברורה מביא מהמדרש, 'אמרה תורה לפני הקב"ה, רבש"ע כשיכנסו ישראל לארץ, וזה רץ לכרמו, זה רץ לשדהו, אני מה תהא עלי? אמר לה, יש לי זיווג שאני מזווג לך ושבת שמו שהם בטלים ממלאכתם ויכולים לעסוק בך', ומביא המשנה ברורה עוד, שבשעה שדורשים בבהמ"ד צריך לדרוש בהלכה למעשה בהלכות שבת ולא בפלפולים, וכן צריך למשוך את הלב בדברי אגדה שמקרבים את האדם ליראת שמים, וללמד את העם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, שידעו איך להתנהג בשבת ולא להיכשל בדברים שאסורים בשבת.
פועלים שמתעסקים במלאכתם כל ימות החול, בשבת יתעסקו יותר בתורה, ות"ח שמתענגים בלימודם בכל ימות השבוע, בשבת ימשיכו יותר בשאר תענוגות, ומביא המשנה ברורה, שהאיסור לקבוע סעודה בשעת הלימוד בבית המדרש, זה רק סעודה אבל אכילה מועטת מותר, וכן צריך להיזהר לא לאחר את סעודה שלישית ומנחה, ואותם אלו שמזרזים את העם להתפלל מנחה כשעדיין הציבור לומד, זה ביטול תורה, אא"כ כוונתם לשם שמים כדי שלא יאחרו את תפילת מנחה וסעודה שלישית, שהדבר מותר.