- האם היהלום המוזכר בתורה הוא היהלום המוכר לנו כיום?
רבינו בחיי בפרשת תצוה מפרש שהיהלום המוזכר בתורה הוא ה'פנינה' ('פירלא' בלשונו) שמקורה כידוע ברכיכות הנשלות מן המים. במובן זה היהלום יוצא דופן בין כל האבנים האחרות המוזכרות בחושן, ובספר 'שלטי הגיבורים' מעיר על כך וכותב: "ובמקום אבנים טובות ישימו באבני החושן חלקי בעלי חיים, כמו שעשה הרב רבינו בחיי שנתן לזבולון במקום יהלום הפנינה, בלע"ז 'פירלה', שהיא טמונה במעיין הפנימיים של שרץ ים אחד…". לכן הוא מפרש שהמדובר ביהלום המוכר לנו, "הדיאמאנטי, והוא במעלה רבה בין כל חפצי האדם, והוא העולה בחשיבות על שאר האבנים הטובות".
- למה נקרא שמו יהלום?
ה'שלטי הגיבורים' מציין את קשיותו המיוחדת של היהלום: "ובלשוננו הקדוש נקרא הדיאמנטי 'יהלום', מפני שהוא רושם ושובר כל האבנים הטובות, ונוקב ומשבר. והוא מגזירת 'הולם', שהוא לשון שבירה, ומצד קשיו יחתוך כל האבנים טובות. וכאשר עושים פיתוחי חותם וצורות שונות על שאר האבנים, מפתחים עם שבריו כל מה שירצו היטב".
- היהלום – סגולה לעשירות
ומה הן סגולות היהלום? כתב בשלטי הגיבורים: "ינצח האויבים והענקים הגבורים והחיות הרעות, ויועיל להסיר הכשפים והפחד והרעדה, וטוב למי שמבקש השלום ורודף אחריו, ויועיל גם כן להעשיר". ועוד כתב: "יסיר מהנושא אותו עליו פחד הלילות, וירפא כל חוליי מרה שחורה, והוא מגרש ממנו אנשי דמים ומרמה ושומר נושאו מהסמים הממיתים, וישמור אותו גם כן מהטענות והמריבות".
- סגולת היהלום חזקה יותר כשקושרים אותו עם כסף או זהב
ב'שלטי הגיבורים' וכן ב'מדרש תלפיות' כותבים, כי סגולותיו של היהלום הן יותר טובות ומעולות אם יקשרו אותו בכסף או זהב. כמו כן כותבים כי סגולת היהלום רבה יותר אצל הנושאו בזרוע השמאלית (ומכאן אולי פשט הנוהג לשאת טבעות יהלום ביד שמאל).
- האם ליהלום נולדים בנים…?
בשלטי הגיבורים מצטט מה שכתב נכרי אחד בשם פרנציסקו רואיאו: "סיפרה לי אשת חיל כי למטרוניתא אחת, נקראה איורינסה, ממשפחת השרים לוגסימבורגי, נפלו בחלקה בירושה שני 'דיאמנטי', שנגנזו לימים חלפו למו באוצרותיה, והם עד היום מונחים שם תחת ידיה וברשותה בשמירא מעלייתא – שכל אחד מהשני אבנים האלה, פעמים הרבה בנס גמור ומוחלט נוצר מהם מזמן מהזמנים אבנים אחרים כדמותם ובצלמם למיניהם, ומי שיביט בהם יכיר כי הם כמו בנים עצמיים להם – הנולדים ובאים מזרעם וכוחם ממש, לא זולת". ה'שלטי הגיבורים' מנסה להסביר שמדובר בהשפעה על האויר המתגבש על דפנות האבן וגורם לו לקרוש במתכונת של האבן עצמה.
(יתד נאמן תצוה תשמ"ט, תצוה תשע"ו)